נטען כי נאשם 3 היה שותף עסקי של נאשם 1, ככל שהדבר קשור למהלך בין חברת ד.ח. וחברות הופס ובן עידן, אולם ללא כל קשר לחברת דנה.
הנאשם 1 מאשר כי מר משה אסרף שהוא גיסו, עבד בחברת דנה, אולם לאחר הקמתה.
תשובת הנאשם 2 ביחס לחלק הכללי לכתב האישום, הינה כי חברת נמל אשדוד כפופה לרגולציה רבה ביותר, ע"י כמעט כל משרד ממשלתי. נטען כי הדירקטוריון הוא הגוף בעל העוצמה והאחריות על הנעשה בחברה, הוא ממונה ע"י שרי התחבורה, האוצר והתמ"ת, והוא האמצעי בו הממשלה מפקחת על התנהלות נמל אשדוד מבחינת מדיניות, להבדיל מרגולציה. נטען כי עת נכנס נאשם 2 לתפקידו, לא היה נמל אשדוד המוביל בישראל, ופעילותו הניהולית, המסורה, הטובה, והנקייה בניקיון כפיים מלא של נאשם 2, הביאה את נמל אשדוד להיות הנמל המוביל בישראל, הן בהכנסות והן ברווחים.
--- סוף עמוד 31 ---
נטען כי חברות שירות פועלות כחלק ממנגנון הנמל, ולנאשם 2 אין כל נגיעה לשאלה מי החברות הנותנות שירותים בתוך הנמל, למעט מקרים חריגים או תקלות באירועים מסוימים, בהם הדבר מונח על שולחנו לקבלת החלטה. נטען כי קיימת כמות עצומה של חברות הפועלת בנמל אשדוד, ולמנכ"ל אין ידיעה מדויקת על כלל החברות הפועלות בנמל, וגם לא יכולה להיות לו ידיעה כזו.
הנאשם 2 כופר בכל קשר לכל עניין פלילי ולכל עבירה שהיא, וטוען כי לאורך כל הפרשה החלטותיו היו החלטות ניהוליות, לגיטימיות וחוקיות.
ביחס לתפקידו של נאשם 1, נטען ע"י נאשם 2, כי הינו מזכיר וועד ציוד מכני, ויו"ר וועד זה בלבד.
נטען כי הגם שהנאשם 1 היה בולט ודומיננטי, הוא לא נהנה מכל יחס מועדף מעדיפות כלשהי, וכי מעמדו היה מעמד הזהה ושמור ליתר יושבי ראש הוועדים.
נטען כי ראשי כל 11 הוועדים בנמל, הינם מטבע הדברים, כל אחד בעתו, שותף למועצת ייצור, וכל אחד מהם יכול להעלות טענות, ולהכריז על סכסוך עבודה, כמו גם על שביתה, ובכך להשבית את הנמל כולו.
הנאשם 2 כופר בטענה בדבר יחסי אמון מיוחדים בינו לבין נאשם 1, טוען כי ניהל את ענייניה השוטפים של חברת הנמל, וכי עניינים אסטרטגיים עתידיים היו בעיקרי בידי הדירקטוריון, בוודאי לא במסגרת עבודתו השוטפת של הנאשם 2.
ביחס לטענה בדבר תיאום צמוד עם הנאשם 1, נטען כי אכן לעניין ההפרטה דן נאשם 2 גם עם נאשם 1, אך מכל מקום הפגישות ביניהם היו בענייני עבודה, וכי היו פגישות של נאשם 2 עם גורם נוסף אחד בלבד במסגרת העבודה, גם עם אנשים אחרים, לרבות ראשי וועדים אחרים, וכי התיאור המובא בכתב האישום כפגישות ללא תיעוד, הינו ניסיון לזרוע תחושה שנוהלו דברים מחוץ לפרוטוקול, וכי מרבית פגישות המנכ"ל הן פגישות ללא פרוטוקול. נאשם 2 מצטרף לטענת נאשם 1 ביחס למיוחס בדבר נסיעות לחו"ל, וכי היתה נסיעה אחת בלבד, יחד עם אחרים, כאמור. נטען כי התביעה יכולה היתה לבדוק זאת לפי נתוני כניסה ויציאה מישראל, וזהו שוב ניסיון לייצר אצל הקורא תחושה לא נעימה.