--- סוף עמוד 66 ---
מכל האמור, אין מדובר במעשה או במחדל במסגרת התפקיד. גם אם תאמר כי עסקינן במעשה במסגרת התפקיד, במסגרתו "הסתיר" נאשם 1 את עובדת היותו הבעלים של החברה המייצרת את החומר הנמכר ע"י חברה אחרת, הרי שעולה השאלה האם הדבר עולה כדי העמדתו בניגוד עניינים, המהווה פגיעה מהותית באחד מהערכים המוגנים שפורטו לעיל, כפי הלכת שבס. התשובה לכך שלילית בשני מישורים – האחד, במישור הנובע מהראיות והוא על כי המעשה או המחדל הנטען, לא היה בו, באופן כלשהו כדי להשפיע על אותה משמעות של ניגוד עניינים, בשלב הראשון, ועד לפרסומים, בהעדר כל מעורבות שהיא, והשפעה שהיא, ומכאן העדר פגיעה מהותית במי מהערכים המוגנים. בשלב השני, לאחר הפרסומים, לאחר שהדבר נודע ברבים, ולאחר שבוצעו בדיקות ששללו כל בעייתיות ולא אסרו את המשך ההתקשרות, הרי שמנקודת זמן זו ואילך, המעשה או המחדל בדבר הסתרה חדל להתקיים שכן הידיעה היא מרגע זה נחלת הכלל.
גם אם נראה באמור כדי פגיעה במי מהערכים המוגנים, עולה השאלה האם קיימת אותה תוספת נדרשת, של פגיעה מהותית, והתשובה היא שלילית. בתהליך יישום תשתית עובדתית על המסגרת הנורמטיבית של עבירת הפרת אמונים בכלל, ובמקום של ניגוד עניינים בפרט, כאמור, נדרשים אנו לזהירות הקשורה בעיקרון החוקיות, ובצורך להימנע מפגיעה בעיקרון בסיסי זה בדין הפלילי. הנסיבות האמורות אינן מעמידות את המעשה, במסגרת אותו מבחן של פגיעה מהותית המתחייב מהלכת שבס.
38. כפי שפורט לעיל, הנמל עצמו לא ראה כל פסול במכירה האמורה, והיא המשיכה גם לאחר התגלות כל הנתונים וגם לאחר כל הבדיקות המשפטיות של כל הגורמים הרלוונטיים. הגם שדו"ח הביקורת, כמו גם הקביעות של אותם גורמים אינם בבחינת ראיה או בסיס לשאלה אם מתקיימת עבירה אם לאו, ועניין זה הינו לבית המשפט, הרי שמדובר בנסיבה אשר צריכה לבוא במסגרת השיקולים, כשמכריעים אנו בשאלה אם מתקיים ניגוד עניינים, אם לאו.
כך, במצב בו הגוף אשר ביחס לאינטרסים שלו נטען לניגוד עניינים, שולל זאת מכל וכל, ולא רק גוף זה אלא גם כל הגורמים במסגרתו, ללא יוצא מן הכלל, לרבות ייעוץ משפטי, דירקטוריון ודירקטור, וכן הרגולטור המפקח על אותו גוף, דהיינו רשות החברות הממשלתיות, כולם בלי יוצא מן הכלל, נחה דעתם שלא מתקיים ניגוד עניינים, הרי שקביעה, בדיעבד, למרות כל האמור, צריכה למצב דברים של ניגוד עניינים חריג ביותר, ולא כך הוא.