להלן הדברים שנאמרו ע"י יו"ר הדירקטוריון במסגרת ישיבת הדירקטוריון מיום 26.6.1 אשר עסקה בין היתר בנושא הנוהל: "כרגע אנחנו לא בשלים לקבל החלטה בנוגע לנוהל, וצריך לעשות בחינה מדוקדקת לגבי השפעות רוחב, מאיפה זה נובע ולאן זה יכול להוביל... לכן ההצעה שלי, ואני לא
--- סוף עמוד 68 ---
רוצה להיכנס לנוהל, היא לבקש באמצעות יועץ משפטי חיצוני חוו"ד שמתייחס להשלכה של אימוץ התקשיר, שכשלעצמו מהווה תקדים כי אנו לא עובדי מדינה והעובדים פה אינם עובדי מדינה. התקשיר קשור לעובדי משרדי ממשלה. חלק מהפילוסופיה שלה קמת רשות החברות היתה להוציא פעילויות כלכלית מתוך הגדר של משרד ממשלתי. פעם החברות פעלו כיחידות סמך של משרדים. אני לא חושב שצריך ללכת אחורה בזמן". (עמ' 5 לנ/28). מעמדה ברורה זו של יו"ר הדירקטוריון אנו רואים כי הוא מתנגד "ללכת אחורה", דהיינו להחיל את התקשיר. במצב דברים זה, לא ניתן לומר כי היה זה הנאשם 2 אשר התנגד להחלת הוראות התקשיר. אמנם, מדובר בעניין שאיננו מרכזי, הואיל ומדובר בתיקון בדיעבד של הנוהל, אולם, בחרתי להתעכב עליו, שכן כתב האישום ומסכת הראיות, כוללים שורה של עניינים שמתבקשת מהם מסקנה, אף שאין הם מהווים ראיה ישירה.
39. מתבקש מבית המשפט להסיק מסקנה על סמך ראיות נסיבתיות, תוך הבאת עניין כזה ועניין אחר שאיננו מצביע באופן ישיר על ניגוד עניינים, או על שיתוף פעולה מצד נאשם 2 לניגוד עניינים, ומתבקש שבית המשפט יסיק מהמכלול את אותו שיתוף פעולה נטען. כך, בטענה היה זה הנאשם 2 שמבקש שלא לתקן את הנוהל, מקופלת טענה לפיה נאשם 2 פעל לטובת הנאשם 1, וכך ביקש הוא שלא יהיה נוהל שלא יאפשר לנאשם 1 להמשיך בפעילות, ומכאן מבקשים לגזור מסקנה בדבר שיתוף פעולה. מעבר לכך, שגם אם היו הדברים נכונים הרי שמדובר ב"השערה נסיבתית", אך כשאנו בודקים את הראיות עצמם, גם אותו עניין צדדי שמבקשים ללמוד ממנו ראיה נסיבתית שתוביל למסקנה, איננו נכון כלל וכלל.
הראיות מביאות למסקנה כי נאשם 2 הוא שביקש להחיל את הוראות התקש"יר, ויו"ר הדירקטוריון הוא שהתנגד להחלת התקש"יר. מכאן, שהבסיס העובדתי ל"השערה נסיבתית", שמבקשים ב"כ המאשימה שתהיה הבסיס למסקנה, נשמט.
כפי שנאמר לעיל - על עמדת הגורמים השונים בנמל לא תכריע בשאלה אם היה ניגוד עניינים אם לאו, אלא מדובר בהכרעה שיפוטית, אך העמדה האמורה הינה חלק מהנסיבות הנשקלות.
כך, גם קיומו או העדרו של נוהל איננו המבחן לשאלה אם התקיים ניגוד עניינים, אם לאו. יחד עם זאת, קיומו או העדרו של נוהל, יש בהם כדי להוות אחת הנסיבות בבחינת שאלה זו, וודאי שיש לה השלכה על שאלת אותה דרגה של ניגוד עניינים, או הפרה של ניגוד עניינים, והאם נכנסים אנו לגדר פגיעה מהותית, אם לאו.