14. כאמור, בספרות ניתן למצוא הסתייגות מהלכת מקדונלד, המונעת התייחסות בלתי מחמיאה במסגרת פרסומת לבעליו של סימן מסחר, באמצעות שימוש בסימן המסחר שלו (ראו ההפניות לזכרוב וצ'אן גרינוולד, לעיל בפסקה 5). הקושי נובע מהפגיעה המשמעותית בחופש הביטוי, במקרים שבהם לא ניתן "לבקר" בעליו של סימן מסחר מפורסם באמצעות התייחסות לתדמית הסימן. אף נטען כי הדבר פוגע בתחרות ובחופש העיסוק. אך כאמור, גם לשיטת המבקרים יתכן שמוצדק להכיר באיסור מצומצם יותר של "הכתמה", שנועד להגן על ערכם הכלכלי של סימני מסחר מוכרים היטב (זכרוב, עמודים 496-468). לתפיסתי, המפתח להבנת העניין של דילול על ידי הכתמה בישראל מצוי בדרישות פקודת סימני מסחר, שמבחינה בין דינו של סימן רשום רגיל לדינו של סימן רשום מוכר היטב. השימוש בסימן רשום רגיל נאסר רק ביחס למקרים שבהם קיים חשש הטעיה אינהרנטי – שימוש ללא רשות בסימן מסחר (או בסימן הדומה לו דמיון מטעה – רע"א 5454/02 טעם טבע (1998) טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה סופהרב בע"מ, פ"ד נז(2) 438, 450 (2003)) ביחס לאותה סחורה שעליה הוא מוטבע באופן רגיל, או במסגרת פרסומת לסחורה כזו (חלופות (1) ו-(2) להגדרת "הפרה"). בנבדל, השימוש בסימן רשום מוכר היטב נאסר גם בסיטואציות שאינן מעוררות באופן טיפוסי חשש כזה – שימוש ביחס לסחורות שונות לגמרי (חלופה (4) להגדרת "הפרה"), וגם כאשר הסימן דומה לסימן הרשום באופן שאינו בהכרח מטעה. המוקד בחלופה (4) אינו ההטעיה, אלא הצבעה על קשר בין הסימן לסימן מוכר היטב, וחשש לפגיעה בבעליו של הסימן המוכר היטב – שני התנאים החקוקים שבהם תלויה הגנת הדין.
כבר הבעתי לעיל את הסתייגותי מהפרשנות שניתנה לחלופה (2) בדעת הרוב בעניין מקדונלד, החורגת מהמטרות המסורתיות של דיני סימני המסחר ה"רגילים". הסתייגות מפרשנות זו הובאה בפסיקה ובספרות (פסקה 5 דלעיל). אך עדיין יש לדון בחלופה (4) להגדרת "הפרה". יושם אל לב כי בחלופות (1) ו-(2), העוסקות גם בסימן מסחר שאינו מוכר היטב, אין הבחנה בין שימוש מותר ושימוש אסור בסימן. ברגע שנקבע כי נעשה בו שימוש (או בסימן הדומה לו עד כדי להטעות), השימוש אסור. לעומת זאת, בחלופה (4) קיימת מסננת אחריות חשובה – החשש מפגיעה בבעל סימן המסחר. לא כל שימוש אסור, אלא רק כזה שהוכח כי הוא עלול לפגוע בבעל הסימן המוכר היטב. כלשון חלופה (4): "ובלבד ש... בעל הסימן הרשום, עלול להיפגע כתוצאה משימוש כאמור".