16. שנית, אף אם היינו מקבלים את הטענה כי דמותו של קלוני היא חלק מסימן המסחר המוכר היטב – הייתה טענת המערערים נכשלת במסגרת המשוכה השנייה הקבועה בחלופה (4) להגדרת "הפרה" בסעיף 1 לפקודה, הלא היא הדרישה כי הסימן המוכר היטב יהיה רשום בישראל. עמדנו על דרישה זו לעיל, והדברים יפים גם בהקשר הנוכחי, מבלי שיהיה צורך להרחיב שוב. נזכיר רק כי המחוקק בחר במפורש שלא להעניק את ההגנה הרחבה והמיוחדת לסימנים מוכרים היטב שאינם רשומים בישראל, והגיונו של כלל זה מדבר בעד עצמו. כאמור, גם סימנים אלה זכאים להגנה, אך זאת רק במצבים שבהם קיים חשש שהציבור יטעה וישייך מוצר מסוים למי שאינו קשור אליו, ולא ההגנה הרחבה יותר מפני דילול.
17. שלישית, ההגנה מפני דילול תלויה בשני תנאים נוספים הקבועים בפקודה – הצבעה על "קשר" בין המוצרים לבעל הסימן הרשום, והתנאי לפיו בעל הסימן הרשום "עלול להיפגע" כתוצאה מהשימוש בסימן (חלופה (4) להגדרת "הפרה" בסעיף 1 לפקודה; סעיף 11(14) לפקודה; סעיף 46א(ב) לפקודה). דרישת ההצבעה על קשר מצריכה ליבון ודיון ביתר שאת בתיקים של דילול על דרך הטשטוש. במקרים כאלה יש לבחון האם הדמיון בין הסימנים מצביע על קשר הדוק דיו כדי לענות על דרישת החוק (עניין אבסולוט, עמוד 885; עניין אנג'ל, פסקה 46). כאשר מדובר על דילול על דרך ההכתמה, נדמה באופן כללי כי קל יותר יהיה להוכיח את דרישת הקשר, שכן על פי רוב תכלית ההכתמה היא שהצרכן יבין כי מושא הדברים הוא סימן המסחר המפורסם, ויקשר בין השימוש לסימן המפורסם ובעליו. בענייננו, הנחת היסוד של הפרסומות היא כי הצרכן יבין את הקשר של הפרסומת למוצרי המערערות ולסימן המסחר שלהן. עיקר הדיון בתיקי הכתמה מתרכז אפוא בתנאי השני – האפשרות לפגיעה כתוצאה מהשימוש. לתנאי זה חשיבות רבה, בגדרי האיזון בין האינטרסים והזכויות המתנגשים במסגרת ענף ההכתמה של דוקטרינת הדילול.
ודוקו, עסקינן בפגיעה כלכלית. כך עולה מדברי ההסבר להצעת החוק, המסבירים את תיקון הפקודה "בשים לב לצורך לתת הגנה לזכויות הקנין הרוחני", שהוא "בעל ערך כלכלי רב" (דברי הסבר להצעת חוק לתיקון דיני הקנין הרוחני – התאמה להוראות הסכם הטריפס, התשנ"ט-1999, ה"ח הממשלה 2819, 524. וכן ראו טור-סיני, עמוד 281). בנוסף, תכליתה המרכזית של דוקטרינת הדילול היא להגן על ערכו המסחרי – המגולם במוניטין – של סימן המסחר מפני פגיעה, על דרך הטשטוש או על דרך ההכתמה. כך מבחינה היסטורית וגם נורמטיבית (עניין בקרדי, עמודים 282, 284; עניין אדידס, פסקה 19)). יודגש כי לפי הפקודה אין צורך להוכיח "פגיעה", דהיינו נזק כלכלי. לשון הסעיף היא "עלול להיפגע", ולא "נפגע". מן הצד השני, אין הנחה כי עצם השימוש בסימן גורר מיניה וביה פגיעה בערכו, אלא נדרש להוכיח קיומו של חשש קונקרטי. עלבון, הגחכה והכתמה עשויים לפגוע ברגשות בעליו של הסימן, אך לא לבוא לידי ביטוי בהתנהגות הצרכנים. הנטל מוטל על הטוען לקיומה של העילה. יש להוכיח אפוא בדרכים שונות כי השימוש בסימן המסחר עלול לגרום לפגיעה כלכלית בבעליו. ודייק עוד – נדרש "קשר סיבתי" בין השימוש בסימן לפגיעה בבעליו – "בעל הסימן הרשום עלול להיפגע כתוצאה משימוש כאמור". הפגיעה האסורה היא זו הנובעת מהשימוש, ולא מגורמים אחרים.