המבחן הכלכלי עשוי לעורר קושי מיוחד כאשר מדובר בזכות ליצירה נגזרת. כאשר מדובר בהעתקה פשוטה, קל יחסית לבדוק האם היצירה החדשה נתפסת כעותק חלופי של היצירה המוגנת בשוק הרלוונטי ועלולה לפגוע בנתח השוק של בעל זכות היוצרים. שונה המצב כאשר מדובר ביצירה נגזרת. במקרה כזה יתכן שהשוק של היצירה המקורית כלל לא ייפגע, שכן היצירה הנגזרת היא יצירה מקורית. כך, עיבוד של ספר למחזה לא יפגע בהכרח בהיקף המכירות של הספר, ואולי אף יגדיל אותו. מה שעלול להיפגע הוא האפשרות של מחבר הספר לעבד אותו בעצמו למחזה, דהיינו הפגיעה היא ביכולתו של המחבר לעשות שימוש ייחודי ביצירות הנגזרות מיצירתו. אך כיצד ניתן לדעת מהו היקף השוק הפוטנציאלי של יצירות נגזרות? אפשר להמחיש את השאלה באמצעות נסיבות ת"א (מחוזי - ת"א) 1437/02 מוסינזון נ' האפרתי [פורסם בנבו] (29.5.2003) (להלן: עניין חסמב"ה), שנדונה בבית המשפט המחוזי מבלי שהוגש ערעור על פסק הדין. באותו עניין נדונו הדמויות שכיכבו בסדרת ספרי הילדים המפורסמת 'חסמב"ה', פרי עטו של הסופר יגאל מוסינזון. הנתבעת פרסמה ספר שעלילתו עוסקת בדמויות חסמב"ה בבגרותם, תוך תיאור מצבם העגום והשינוי העצום שחל באישיותם מאז ימי התום של ילדותם. האם בגדרי הזכות ליצירה נגזרת כלולה גם הזכות לפתח דמויות בדיוניות של ילדים ולספר על מעלליהם בבגרותם? האם יהיה הבדל בעניין זה בין פיתוח המשקף המשך טבעי של אופי הדמות לפיתוח הסוטה באופן בולט ממאפייני היצירה המקורית? מדובר בשאלות שאינן פשוטות ומעוררות חילוקי דעות. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה בגין הפרת זכויות יוצרים בנסיבות המתוארות, ואילו בספרות נמתחה על כך ביקורת (תמר גדרון "עידן הפרודיה – על 'חסמב"ה', 'חלף עם הרוח', 'פיטר פן' ועל מה שביניהם" המשפט י 9, 38-37 (התשס"ה) (להלן: גדרון)).
בהליך שלפנינו, העוסק בפרודיה, אין צורך להכריע בכל השאלות שהועלו. פרודיה בעלת אופי טרנספורמטיבי אינה העתק של היצירה המקורית. הפרסומת אינה דומה במהותה לפרסומות המערערות אלא מבטאת רעיון שונה וחדש. פרסומת היתולית, פרודית ולעומתית, ולא פרסומת המדגישה באופן חיובי את ערכו של הקפה. ככל שיש שוק לפרסומות מן הסוג האחרון או לדמותו של קלוני – הפרסומת של המשיבה ודמותו של הכפיל אינם נסחרים בשוק זה, אלא בשוק אחר המיוחד לפרסומות פרודיות. גם מנקודת המבט של יצירה נגזרת לא מדובר במקרה גבולי. יוצרים אינם נוהגים ליצור פרודיה על יצירתם המקורית, ולכן יצירה פרודית אינה פוגעת בציפייה המסחרית הסבירה של היוצר, בערך יצירתו (לפי ההגדרה למעלה) או בשוק הפוטנציאלי שלה. גם מבחן עזר זה תומך אפוא בהוגנות השימוש.
ה.3(ד) היקף השימוש ביצירה המקורית ואופיה
34. שני השיקולים האמצעיים ברשימת סעיף 19(ב) אינם מעוררים מורכבות במקרה דנן ולכן נדון בהם בקיצור יחסי. אשר לשיקול של היקף השימוש ביצירה – הוא מבחן העזר השלישי בחוק – מדובר במעין מבחן של "מידתיות" השימוש ביצירה המוגנת, ולא במבחן פשוט או כמותי במובהק של "היקף". לשון החוק דורשת לבחון את היקף השימוש "מבחינה איכותית וכמותית", וזאת "ביחס ליצירה בשלמותה". לעיתים גם שימוש ביצירה כולה לא יתמוך באיסור על השימוש, ובפעמים אחרות גם שימוש בחלק מן היצירה יכול להיחשב כהיקף העולה על הנדרש, הגם שעל פי רוב הכמות משפיעה גם על האיכות (גרינמן, עמודים 456-455 והאסמכתאות שם; ע"א 5977/07 האוניברסיטה העברית בירושלים נ' בית שוקן להוצאת ספרים בע"מ, פ"ד סד(3) 740, פסקה 31 (2011)); עניין Premier League, פסקה 20 לפסק דינו של המשנה לנשיאה ריבלין). השאלה, אם כן, היא מידתיות השימוש בנסיבות העניין ולאו דווקא ההיקף המוחלט של השימוש. הכוונה למעין "קשר רציונלי" בין התכלית המצדיקה את השימוש ביצירה ובין אופן השימוש בה בפועל – האם נעשה שימוש בחלק של היצירה הגם שאין בכך צורך בראי הוגנות השימוש. מבחן זה יכול להיות רלוונטי גם לפרודיות (פישמן אפורי, עמוד 362). נזכיר שוב כי היקף השימוש ביצירה עשוי להיות נתון חשוב מאוד בגדרי המבחן הכלכלי שנדון לעיל (ראו שם), אך יש חשיבות לסוגיית ההיקף גם במקום שבו המבחן הכלכלי לא מוביל לפסילת השימוש.