אשר לטענות שהועלו ביחס לחוקתיותו של חוק תרומת ביציות, המדינה טוענת כי מדובר בחוק חדש יחסית שנחקק בשנת 2010 ומטעם זה אף נמנעה ועדת מור יוסף מעיסוק ישיר בהוראותיו. המדינה מוסיפה וטוענת כי אין להתערב במגבלה שמציב סעיף 11 לחוק, לפיו תנאי לקבלת תרומת ביצית הינו צורך רפואי מצידה של הנתרמת. תנאי זה, כך טוענת המדינה, הוא ראוי, סביר ומידתי ומשקף את התפיסה לפיה "ביצית אינה 'מוצר', לא ניתן לסחור בה, ושיקולים של אוטונומיה ורצון חופשי, במובנם הרגיל, אינם ישימים לגביה". המדינה מדגישה כי תנאי "הצורך הרפואי" הינו מאפיין רלוונטי לחוק תרומת ביציות, המבקש לשמור על בריאות האישה, להבטיח את טובת היילוד ולמנוע אפשרות כי ייעשה שימוש במנגנון תרומת הביציות למשל בשל רצון ההורים להשיג צאצא "משובח" מבחינה גנטית. משכך המדינה סבורה כי אף אם ייקבע שההסדר הקבוע בסעיף 11 לחוק פוגע בזכות יסוד כלשהי, הרי שפגיעה זו עומדת בדרישות פסקת ההגבלה ואין מקום לבטלה. המדינה טוענת עוד כי בקשתן של העותרות לחייב את ועדת החריגים לדון בעניינן עומדת בניגוד להוראות סעיפים 22-20 לחוק תרומת ביציות, התוחם את שיקול דעתה של ועדת החריגים למקרים מוגדרים והמקרה דנן אינו נמנה עימם. המדינה מוסיפה וטוענת כי קבלת טענה זו תגרור הרחבה ניכרת של סמכויות ועדת החריגים בניגוד להוראות הדין, ובניגוד לכוונת המחוקק אשר נמנע באופן מפורש מלהעניק לוועדת החריגים סמכויות נרחבות יותר, אף שהצעה ברוח זו עמדה בפניו על פי הצעת החוק. המדינה מוסיפה וטוענת כי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה משנת 2009 ניתנה בנסיבות אחרות מאלו המתעוררות במקרה דנן וכי מכל מקום, עם חקיקת חוק תרומת ביציות ניתן מענה נורמטיבי מקיף לסוגיית תרומת הביציות ואין לסטות ממנו. כמו כן טוענת המדינה כי השמטת המילים "באם נושאת" מסעיף 11 לחוק תרומת ביציות לא יהיה בה כדי לסייע לעותרות והיא עלולה ליצור חוסר-ודאות ביחס לאפשרותן של נשים שקיבלו תרומת ביציות לעשות בהן שימוש לצורך השתלתן בפונדקאית. לבסוף טוענת המדינה כי המקרה דנן מעורר סוגיות תקדימיות מורכבות בתחום הפריון וההולדה וככזה מוטב להשאירו למחוקק, אשר אמון על פיתוח כללים ברורים בהתאם להסכמות החברתיות ולשיקולי מדיניות רחבים.
14. הכנסת, אשר צורפה לעתירה במתכונתה המתוקנת, מיקדה את תשובתה בטענות החוקתיות שהעלו העותרות והצטרפה לעמדת המדינה בציינה כי טענות אלה נטענו על-ידי העותרות בעלמא ובלא ביסוס של ממש; כי נושא הפריון וההולדה הוא נושא רגיש ומורכב שראוי שיוסדר על-ידי המחוקק; וכי מתן מענה פרטני לבעייתן של העותרות עלולה לפגוע ביציבותו של ההסדר הכולל הקבוע בחוקים הרלוונטיים. כמו המדינה, גם הכנסת סבורה כי אין מקום להידרש לטענות שהעלו העותרות ביחס לחוק הפונדקאות, שכן ההליך הרפואי שאותו הן שואפות לבצע אינו בא בגדר פונדקאות ומשכך אין בטענותיהן בהקשר זה – גם אם יתקבלו – כדי לסייע להן. כמו כן טוענת הכנסת כי בעת הנוכחית אין מקום להתערבותו של בית המשפט בהוראות חוק הפונדקאות, שכן המלצות בדבר שינוין מצויות על סדר יומה של הממשלה לקראת הבאתן בפני הכנסת.