על מעמדה של הזכות להורות עמדה פרופ' ד' ברק-ארז בציינה:
"הזכות להיות הורה היא זכות עצמאית, ולא רק ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי. מימושה של אופציית ההורות אינו רק דרך חיים אפשרית, אלא מושרש בקיום האנושי. יהיה מי שימצא בה מזור לבדידות; אחר יתמודד באמצעותה עם תודעת המוות [...] הבחירה בהורות אינה רק בחירה לגבי דרך חיים; יש לה משקל מעבר לכך בקיום האנושי. היא מבטאת צורך קיומי בסיסי. נוסף על כך, בהחלטה ליהפך להורה יש גם מיסוד ההגשמה העצמאית, בעיקר בחברה המודרנית, שמדגישה את ההגשמה העצמית כערך. אולם הזכות להורות אינה שואבת רק מן ההגשמה העצמית. הזכות לחיים היא זכות-יסוד עצמאית, ולא נגזרת של אוטונומיית הרצון; וכמותה גם הזכות להורות" (דפנה ברק-ארז "על סימטריה וניטרליות: בעקבות פרשת נחמני" עיוני משפט כ 197, 200-199 (1996)).
בטיעוניה הנרגשים בפנינו ביטאה ליאת את כמיהתה להורות ולהעמדת צאצא הנושא את המטען הגנטי שלה, וכן את הכאב והתסכול הרב שהם מנת חלקה לאחר שנים של טיפולי הפריה שלא צלחו. כל אלה הובילו את ליאת אל המסקנה כי ככל הנראה לא תוכל להגשים את רצונה אלא אם תתאפשר השתלת ביציות מופרות שלה ברחמה של אישה אחרת אשר תישא את ההיריון. הבחירה הטבעית לצורך כך היא כמובן - בת זוגה, דנה שהביעה את רצונה להשתתף בתהליך כמי שמעוניינת להרחיב את התא המשפחתי המשותף בדרך זו. במובן זה, החסמים הקבועים בחוק תרומת ביציות פוגעים בזכות להורות של ליאת ואילו ככל שמדובר בזכות להורות של דנה נראה כי מדובר בפגיעה ברובד אחר.
26. אכן, הפסיקה והספרות עמדו על רבדיה של הזכות להורות והבחינו בין ליבת הזכות – כמו למשל "היכולת המעשית להביא ילדים לעולם" – ובין רבדים המצויים בפריפריה של הזכות – כגון "יכולת הבחירה של האדם כיצד לממש את זכותו הטבעית" (ראו עניין פלונית, פסקאות כ"ז-ל"ב לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין וכן פסקה 11 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז; עוד ראו: רות זפרן "מתחם הלגיטימיות בבחירת מאפייניו הגנטיים של הילד על-ידי הוריו – בחירת מין העובר מטעמים חברתיים כמקרה-מבחן" משפט ועסקים ו 451, 461-460 (2007); גרין, בעמ' 69-68; אלמוג ובנדור, בעמ' 118). הסיווג של כל מקרה ומקרה על-פי הבחנה זו משליך על עוצמת הזכות הנפגעת ועל האופן שבו יש לאזן בין הזכות להורות לזכויות ואינטרסים אחרים הקשורים, למשל, בטובת הילד הפוטנציאלי, בטובת החברה ובדרישותיהם השונות של גורמים הנוטלים חלק בהליך ההולדה דוגמת תורמי הזרע, תורמות הביציות, הרופאים והמוסדות המטפלים (ראו רביצקי, בעמ' 159-151). כך, למשל, בעניין פלונית נקבע כי משאלת ליבה של אישה להביא לעולם ילדים שלכולם אב גנטי אחד תוך שימוש נוסף בתרומת זרע של אותו תורם אשר מזרעו נולד ילדה הראשון, אינה מצויה בליבת זכותה להורות ויש לאזנה כנגד סירובו של תורם הזרע האלמוני לשימוש נוסף בזרעו וכנגד זכותו שלא להיות הורה.