על הצורך לקבוע מנגנון חריגים אשר יאפשר בדיקת מקרים פרטניים אשר לא ניתן לצפותם מראש, בייחוד מקום שבו קבע המחוקק הסדר גורף הפוגע בזכויות יסוד, עמד בית משפט זה, בין היתר, בנתחו את מבחן המשנה השני של דרישת המידתיות בעניין עדאלה (וראו גם: בג"ץ 2150/07 ראש מועצת הכפר בית סירא נ' שר הביטחון, [פורסם בנבו] פסקה 5 לפסק דינו של השופט א' א' לוי (29.12.2009); בג"ץ 10533/04 ויס נ' שר הפנים, [פורסם בנבו] פסקה 43 (28.6.2011); עניין חסן, פסקה 68 לפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש). וכדברי הנשיא א' ברק:
"מנגנון החריגים עשוי לצמצם את פגיעתו של החוק בזכויות, וזאת מבלי לפגוע בהגשמתה של התכלית הראויה. לפיכך, יצירתו של מנגנון כזה מתבקשת ממבחן המשנה השני שעניינו הבחירה באמצעי שפגיעתו פחותה. אכן, כפי שחובתו של כל בעל סמכות מינהלית להפעיל שיקול דעתו ממקרה למקרה, ולהכיר בחריגים לכללים ולהנחיות קבועות כאשר הנסיבות מצדיקות זאת [...] כך גם חובתו של המחוקק, בעת שהוא קובע הסדר אשר תוצאתו היא פגיעה גורפת בזכויות, לשקול קביעתו של הסדר חריגים אשר יאפשר מתן מענה למקרים מיוחדים בנסיבות המצדיקות זאת" (עניין עדאלה, בעמ' 329; עוד ראו: ברק, מידתיות, בעמ' 409-407).
הנשיא א' ברק נותר אומנם בדעת מיעוט בעניין עדאלה אך נראה כי בסוגיה הנדונה היה המשנה לנשיא (בדימ') מ' חשין תמים דעים עימו (שם, בעמ' 455), ובאשר לחיוניותו של מנגנון חריגים הולם יפים לכאן גם דבריו של השופט (כתוארו אז) מ' חשין בעניין אחר:
"מדיניות נעדרת חריגים כמוה כמכונת-מְסַבִּים בלא שמן לַהֲסִיכָה. מה זו האחרונה לא תפעל ותישרף במהרה, כן דין המדיניות" (עניין סטמקה, בעמ' 794).
32. חוק תרומת ביציות מקיים אומנם מנגנון לבחינת חריגים, אך כפי שהוסבר בהרחבה לעיל, סמכותה של ועדה זו מוגבלת ומתוחמת לארבעה עניינים בלבד המפורטים בסעיפים 20 ו-22 לחוק. לטעמי, מנגנון מצומצם ומתוחם זה אין די בו משום שאין בו מענה כלשהו לפגיעה בלתי מוצדקת בזכויות יסוד של נשים - דוגמת העותרות ואחרות - באותם המקרים שלא את כולם ניתן לצפות מראש ואשר אינם באים בגדר איזה מארבעת העניינים הללו.
סיכום ביניים - החוק במתכונתו הנוכחית פוגע באופן בלתי מידתי בזכויותיהן של העותרות ואחרות אשר נסיבות עניינן הינן חריגות ומצדיקות מענה, וזאת בשל המנגנון המצומצם והבלתי מספק שקובע החוק לבחינה ולאישור של מקרים חריגים. בהיעדר מנגנון גמיש יותר לבחינת מקרים חריגים אשר לא ניתן לחזותם מראש, לוקה החוק באי-קיומו של אמצעי מידתי שפגיעתו בזכויות היסוד פחותה.