המסגרת הנורמטיבית
3. את עתירתן המתוקנת ביססו בנות הזוג על שני נתיבים משפטיים חלופיים: האחד – פירוש להוראות חוק הפונדקאות, או התערבות שיפוטית בהוראותיו על בסיס חוקתי, אשר יאפשרו את ביצוע ההליך המבוקש בדרך של פונדקאות לפיו תשמש דנה כ"אם נושאת" לביציותיה המופרות של ליאת; השני – התערבות שיפוטית על בסיס חוקתי בחוק תרומת ביציות וביטול חלק מהוראותיו החוסמות את הדרך לביצוע תרומת ביציות של ליאת לדנה. טרם שנעמוד בפירוט על טענות הצדדים ועל התפתחויות שונות שאירעו מאז הוגשה העתירה, נביא בתמצית את ההסדרים הקבועים בכל אחד מן החוקים הנ"ל ואת המכשלות שמציב כל אחד מהם בפני בנות הזוג בבואן לבצע את התהליך שביקשו.
4. חוק הפונדקאות נחקק בשנת 1996 בעקבות דו"ח של ועדה ציבורית-מקצועית בראשותו של שופט בית המשפט המחוזי (בדימוס) שאול אלוני, אשר המליצה בשנת 1994 להתיר עריכת הסכמים לנשיאת עוברים בישראל תוך הסדרת הסוגיה בחקיקה ראשית. קדמה לחקיקת החוק הצהרתו של בית משפט זה בשנת 1995 על בטלותן של תקנות 11 ו-13 לתקנות בריאות העם (הפריה חוץ-גופית), התשמ"ז-1987 (להלן: תקנות ההפריה), שאסרו על השתלת ביצית מופרית שלא באישה שתהיה אם היילוד וכן אסרו על השתלת ביצית שניטלה מתורמת אלא אם כן הופרתה בזרע בעלה של האישה (ראו: בג"ץ 5087/94 זברו נ' שר הבריאות [פורסם בנבו] (17.7.1995); לתיאור מפורט של הרקע לחקיקת החוק ראו: בג"ץ 2458/01 משפחה חדשה נ' הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים, משרד הבריאות, פ"ד נז(1) 419, 435-431 (2002) (להלן: עניין משפחה חדשה); כן ראו: הצעת חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), התשנ"ו-1995, ה"ח 2456). כעולה מדברי ההסבר שבהצעת החוק, חוק הפונדקאות נועד להתיר עריכת הסכמים לנשיאת עוברים בישראל "בסייגים שונים ובצורה מבוקרת". על-פי סעיף 1 לחוק הפונדקאות, הסכם לנשיאת עוברים נערך בין "הורים מיועדים" - המוגדרים בסעיף כ"איש ואשה שהם בני זוג" - ובין "אם נושאת" המסכימה להתעבר בדרך של השתלת ביצית מופרית בגופה ולשאת היריון עבור ההורים המיועדים. בהתאם לסעיף 2 לחוק הפונדקאות, השתלת ביצית מופרית שמטרתה התעברות של אם נושאת על מנת למסור את היילוד להוריו המיועדים, מותנית בהתקיימותם של מספר תנאים מצטברים ובהם עריכת הסכם בכתב בין ההורים המיועדים לאם הנושאת, אישורו של ההסכם על-ידי ועדת האישורים הנזכרת בסעיף 3 לחוק ועמידה בתנאי סף נוספים ובהם העדר קרבה משפחתית בין אחד מן ההורים המיועדים לאם הנושאת (ראו: בג"ץ 625/10 פלונית נ' הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים לפי חוק הסכמים, [פורסם בנבו] פסקאות 16-12 (26.7.2011)). ככלל - למעט מקרים חריגים שבהם מבקשת האם הנושאת לחזור בה מן ההסכם לנשיאת עוברים ולהחזיק ביילוד בנסיבות המפורטות בסעיף 13 לחוק הפונדקאות - מוסרת האם הנושאת את היילוד להורים המיועדים לאחר הלידה, ולאחר קבלת צו הורות רואים בהם הוריו של היילוד "לכל דבר וענין" (סעיף 12 לחוק הפונדקאות).