סעיף 7 לחוק הפונדקאות, שכותרתו "ביצוע הסכם לנשיאת עוברים" אוסר על ביצוע הליך פונדקאות שלא על-פי המתווה והתנאים שנקבעו בחוק וזו לשונו:
לא תבוצע הפריה חוץ-גופית והשתלת ביצית מופרית אלא במחלקה מוכרת ועל יסוד הסכם לנשיאת עוברים שאושר כאמור.
סעיף 19(א) לחוק הפונדקאות מוסיף וקובע הוראה עונשית לפיה המבצע השתלה של ביצית מופרית במטרה להביא להתעברות אם נושאת על מנת למסור את היילוד שלא בהתאם להוראות החוק דינו – שנת מאסר. הנה כי כן, חוק הפונדקאות מתווה הסדר לצורך עריכתו וביצועו של הסכם לנשיאת עוברים בישראל ומתוקף הוראותיו המפורטות לעיל לא ניתן לנקוט בישראל הליך פונדקאות אלא על-פיו (ראו עניין משפחה חדשה, 439-438).
5. חוק תרומת ביציות אשר נחקק בשנת 2010, כארבע עשרה שנים לאחר חקיקת חוק הפונדקאות, נועד "להסדיר את ההיבטים השונים הכרוכים בשאיבה ובתרומה של ביציות בישראל, ואת השימוש בביציות אלה" (ראו דברי ההסבר להצעת חוק תרומת ביציות, התשס"ז-2007, ה"ח הממשלה 289). עד לחקיקת החוק הוסדרה האפשרות לתרום ביציות בישראל בתקנות ההפריה ולפיהן ניתן היה ליטול ביציות רק מאישה המצויה בטיפול רפואי עקב ליקויי פוריות אם קבע הרופא האחראי כי יש בנטילת הביציות משום קידום הטיפול המוענק לה. נוכח מגבלה זו על מאגר התורמות נוצר בישראל מחסור חמור בביציות לתרומה ונשים אשר נזקקו לתרומת ביציות נדרשו להרחיק לארצות הים על מנת לקבל שם את התרומה. תקנות ההפריה אף קבעו הגבלות שונות באשר לאפשרותן של נשים לקבל תרומת ביציות. כך, למשל, נקבע בתקנות ההפריה לגבי אישה רווקה כי לא תושתל בגופה ביצית מופרית אלא אם כן הביצית היא שלה והתקבל דין וחשבון מעובד סוציאלי התומך בבקשתה. חוק תרומת ביציות ביקש להרחיב את מעגל הנשים התורמות כך שיכלול – לצד הנשים ה"מטופלות" (נשים הזקוקות לטיפול רפואי הכרוך בשאיבת ביציות מגופן עבור עצמן, והמייעדות את הביציות העודפות לתרומה) – גם "תורמות מתנדבות", שאינן עוברות טיפולי הפריה או טיפולים אחרים הכרוכים בשאיבת ביציות מגופן. כמו כן, הסיר החוק את המחסום לקבלת תרומת ביציות שהציבו תקנות ההפריה בפני נשים רווקות.
ברקע חקיקת החוק עמדה פרשה כאובה אשר בה הורשע רופא בדין משמעתי בשל מינון גבוה של הורמונים שנתן לנשים שקיבלו אצלו טיפולי פריון על מנת להפיק מספר רב של ביציות ולייעדן לטיפול בהפריית נשים אחרות. זאת בלא שקיבל את הסכמתן של אותן הנשים ובלי שיידע אותן על כך (ראו: דו"ח ועדת מור יוסף, בעמ' 38; סמדר קניון "תרומת ביציות – היבטים חברתיים, אתיים ומשפטיים" רפואה ומשפט 35, 145, 164 (2006); פרוטוקול ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת השבע-עשרה מיום 18.2.2008, בעמ' 2). אחת המטרות שביקש החוק להשיג פרט להרחבת מעגל הנשים התורמות הייתה, אם כן, מתן מענה לחשש מפני סחר בביציות ומפני זילות וניצול גופה של האישה (ראו פרוטוקול ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת השבע-עשרה מיום 4.3.2008, בעמ' 12-10). לפיכך נקבעו בחוק מגבלות שונות לעניין המספר המרבי של תרומות שניתן לקבל מאותה אישה ולעניין תדירות שאיבת ביציות מגופה; חובות בדבר מסירת מידע לאישה התורמת וקבלת הסכמתה לביצוע פעולות בביציות שנשאבו מגופה; ואיסור על סחר בביציות (ראו פרקים א' ו-ב' לחוק תרומת ביציות). כמו כן נקבעה בסעיף 4 לחוק תרומת ביציות מגבלה שעניינה ייחוד הוראותיו של החוק, הקובעת כך: