7. הזכות להורות הוכרה על ידי בית משפט זה גם בהקשר של שימוש בטכניקות הולדה מלאכותיות (ראו עניין בנק הזרע, פסקה 6 לפסק דינה של השופטת ברק-ארז וההפניות שם). העידן הנוכחי יצר בפני חשוכי ילדים פתחים רבים לתקווה להבאת צאצא גנטי לעולם. לצד זאת קיימות אפשרויות לאימוץ ילד לא ביולוגי. אפשרויות אלו מעוררות לא אחת דילמות אשר הדיון בהן כולל את פיתוחה של הזכות להורות ובחינת מקומה במסגרת הנורמטיבית הקיימת. מובן כי אין מדובר בזכות מוחלטת. בחינת טכניקות ההולדה מעוררת פעמים רבות שאלות של מוסר והתנגשות בין זכויות. כך למשל כאשר ישנו חשש לפגיעה בנשים הפונדקאיות או בנשים אשר מבקשות לתרום ביציות. במקרים אלו נדרש כמובן איזון בין הזכויות השונות ובחינת האינטרסים המתנגשים. מכל מקום, חשיבותה של הזכות להורות ומקומה הגבוה במדרג הזכויות צריכים להשפיע על פרשנות החוקים העוסקים במטריה הרלוונטית. מדובר בדרך כלל במטרה המרכזית של חוקים מעין אלו, ולפיכך עליה לקבל מקום של כבוד במסגרת הפרשנות התכליתית של החקיקה בנושא.
עיקרון השוויון
8. הפליה הינה יחס בלתי שווה כלפי שווים, כאשר לא קיים שוני רלוונטי ביניהם. לא ניתן להתעלם מכך שהעניין שבפנינו עוסק בזוג חד-מיני. נוצר מצב בו זוגות הטרוסקסואלים יכולים להשתמש במגוון שיטות על מנת להרות ולהביא ילד לעולם – החל מהשיטה הטבעית, ועד לשימוש בתרומת ביציות, הסכמי פונדקאות וכדומה. לעומתם, מוגבלים הזוגות החד-מיניים בדרכי הבאת צאצאיהם לעולם, הן מסיבות ביולוגיות והן מסיבות נורמטיביות (ראו פסק דינו של השופט גובראן בבג"ץ 566/11 בבג"ץ 566/11 ממט-מגד נ' משרד הפנים [פורסם בנבו] (28.1.2014))). אכן, יתכנו מקרים בהם ניתן יהיה לטעון לקיומו של שוני רלוונטי הנובע מהשוני הביולוגי (כך למשל הצורך של זוגות גברים להיזקק להסדרי פונדקאות גם כאשר אין כל בעיה רפואית למי מהם יכול להעלות את החשש משימוש יתר באמצעי של נשים פונדקאיות, כאשר נשמעות טענות לפגיעה, גרימת נזק רפואי וניצולן של נשים אלו או חלקן; ראו על כך את המלצות הוועדה הציבורית לבחינת הסדרה חקיקתית של נושא הפריון וההולדה בישראל, 2012 (דו"ח ועדת מור-יוסף), בעמ' 57-62; בהקשר אחר ראו בעניין השיקול של השפעת התפיסות החברתיות הקיימות על טובתו של הילד: ע"א 10280/01 ירוס-חקק נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נט(5) 64, 107 (2005) (להלן: עניין ירוס-חקק)). למרות זאת, במקרים רבים לא ניתן יהיה להצביע על שוני רלוונטי מעין זה. המציאות החברתית הינה כי קיימים כיום זוגות חד-מיניים רבים. אכן, מדובר בסוגיה שעדיין אינה נמצאת בקונצנזוס החברתי, עם זאת לא ניתן היום להתעלם מהמציאות הקיימת הן העובדתית והן הנורמטיבית (ראו עניין משפחה חדשה, בעמ' 450-451; כן ראו זפרן – אימהות יש גם שתיים, בעמ' 380; בג"ץ 273/97 האגודה לשמירת זכויות הפרט נ' שר החינוך התרבות והספורט, פ"ד נא(5) 822 (1997); חנן גולדשמיט ""תעודת הזהות המפוספסת של משפחת ישראלי" – השלכות משפטיות של הפסיקה בנוגע לאימוץ על ידי זוג חד-מיני" המשפט ז 217, 237 (תשס"ב); שיפמן, בעמ' 645). זוגות חד-מיניים רבים מגדלים ילדים, בין אם על ידי היעזרות בהסדרים המתאפשרים מחוץ למדינת ישראל, ובין אם על ידי שימוש בהסדרים המאפשרים הבאת ילדים במדינת ישראל עצמה (כמו למשל תרומת זרע מבנק הזרע לזוג נשים). יודגש אמנם כי בית המשפט אינו מתיימר במסגרת זו להיכנס לשאלות הנוגעות לסטאטוס של זוגות חד-מיניים ולהכריע בדיון הערכי המתנהל בנושא זה (ראו עניין ירוס-חקק, בעמ' 114; בג"ץ 3045/05 בן-ארי נ' מנהל מינהל האוכלוסין, [פורסם בנבו] פסקה 22 לפסק דינו של הנשיא ברק (21.11.06) (להלן: עניין בן-ארי)). איני מציעה גם במסגרת חוות דעת זו להכריע בשאלת קיומה של זכות חוקתית של זוגות חד-מיניים כי יתאפשר להם שימוש שוויוני בטכניקות הולדה מלאכותיות בדומה לזוגות הטרוסקסואלים (ראו עע"ם 343/09 הבית הפתוח בירושלים לגאווה וסובלנות נ' עיריית ירושלים, [פורסם בנבו] פסקה 40 (14.9.10) (להלן: עניין הבית הפתוח)). עם זאת, ככל שמדובר בפרשנותו של הסדר חוקי, או בהעדר הסדר כלל, ההנחה תהיה שעל ההסדר הנורמטיבי שיפורש או יקבע לתאום את עיקרון השוויון ולמנוע הפליה על בסיס נטייה מינית, וזאת בהיעדר אמירה מפורשת אחרת לעניין זה שנעשתה על ידי המחוקק (ראו גם יפעת ביטון "השפעתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו על מעמדם של זוגות חד-מיניים" קרית המשפט ב 401 (2002); מיכל טמיר (יצחקי) "הזכות לשוויון של הומוסקסואלים ולסביות" הפרקליט מה 94 (תש"ס-תשס"א)).