15. חוק תרומת ביציות, כשמו כן הוא, נועד להסדיר תרומתן של ביציות בישראל לנשים הזקוקות מסיבה רפואית לעשות שימוש בביציות של אישה אחרת לצורך הבאת ילדים לעולם (וזאת לצד מטרות מחקר המוסדרות בחוק ואינן רלוונטיות לענייננו). אם נשוב לחלוקה הסכמטית שערכנו לעיל (פסקה 11) הרי שהחוק חל על שני סוגי נשים: האחת היא אישה עם ביציות לא תקינות שיכולה לשאת היריון; והשניה היא אישה עם ביציות לא תקינות שאינה יכולה לשאת היריון. במקרה הראשון תוכל האישה להיעזר בתרומת ביצית לפי חוק תרומת ביציות, ביצית אשר תושתל לאחר מכן ברחמה שלה. במקרה השני תיעזר האישה הן בחוק תרומת ביציות והן בחוק הפונדקאות, כאשר הביצית שהתקבלה מתורמת תופרה ותושתל ברחמה של אם פונדקאית.
החוק, עם זאת, בהתאם לתכליתו והסדריו, אינו עוסק במקרים בהם אין מדובר בתרומת ביצית. המשמעות של תרומה בהקשר זה היא מתן ביצית לאישה אחרת על מנת שזו האחרונה תשתמש בביצית, תפרה אותה ותהפוך להיות אימו של הילד שייוולד מהביצית המופרית. המשמעות של תרומה כוללת בתוכה מתן משהו למישהו אחר ולא לתורם עצמו. לפיכך, שונה הדבר ממישהי ששואבת ביציות על מנת שהיא עצמה תהפוך להיות אם היילוד שייווצר מאותן ביציות מופרות. במקרה כזה לא ניתן לומר כי מדובר בתרומה, ולפיכך חוק תרומת ביציות לא יחול על המקרה. כך למשל, אישה אשר שואבת ביציות על מנת להפרות את הביצית, להשיב אותו לרחמה, ולהיות אם היילוד. במקרה זה אין מדובר בתרומה, שכן הביצית נועדה להפוך את בעלת הביצית לאם היילוד העתידי. ואכן, מקרה כזה אינו נופל בגדרי חוק תרומת ביציות וחלות עליו תקנות בריאות העם העוסקות בהפריה חוץ-גופית. כך גם אין חוק תרומת ביציות חל במקרה של שאיבת ביצית מאישה על מנת להפרותה ולהשתילה ברחמה של אם פונדקאית (ראו סעיף 4(ב) לחוק תרומת ביציות). גם כאן אין המדובר בתרומה, שכן בעלת הביצית מתכוונת להיות אימו של היילוד שייוולד מהביצית המופרית (וראו בדברי ההסבר להצעת החוק, בעמ' 295, המבהירים כי במקרה זה אין נטילת הביציות נעשית למטרת תרומה). באופן דומה גם אישה ששואבת ביציות על מנת להשתיל ברחמה של בת זוגה מתכוונת להיות אימו של היילוד שייוולד מהביצית המופרית ולגדלו. גם כאן לא ניתן לומר כי מדובר בתורמת ונתרמת, ולכן אין חוק תרומת ביציות רלוונטי למקרה כזה. אדם לא יכול לתרום משהו לעצמו, שכן אז לא יחשב הדבר לתרומה. אעיר כי השימוש במונח "אֵם" בהקשר זה מכוון לתפקידה החברתי וכוונתה הסובייקטיבית של האישה ולא לקביעה המשפטית מי תירשם ותוכר כאּמו של היילוד (ראו על כך במאמרה של זפרן – אימהות יש גם שתיים. מכל מקום אציין כי רישומן של שתי נשים כאימהות של ילד התאפשר באמצעות אימוץ בישראל או בחו"ל: ראו עניין ירוס-חקק וכן בג"ץ 1779/99 פלונית נ' שר הפנים, פ"ד נד(2) 368 (2000); וכן באמצעות צו הורות: תמ"ש (ת"א) 60320-07 ת.צ נ' היועמ"ש לממשלה [פורסם בנבו] (4.3.12) (להלן: עניין ת.צ)).