כב. אם נחזור לתרחישים שהצגנו בפתח ההכרעה, חוק תרומת ביציות במתכונתו הנוכחית מספק מענה רק לזוג מספר 3, המבקש הליך של תרומת ביציות מבת זוג בעלת ביציות תקינות אשר חפצה לתרום תרומה לא אנונימית לבת זוגה בעלת הלקות בביציות אשר תישא את ההריון. באמצעות הוספת סעיף סל מבקשת חברתי השופטת חיות לאפשר גם לזוג מספר 2, בו לאחת מבנות הזוג ביציות תקינות אך חוסר יכולת לשאת את ההריון, להיכנס תחת כנפי החוק, וזאת כדי להגשים את רצונה של ליאת בהורות גנטית באמצעות בת זוגה. עוד יצוין, כי גם אילו הוסף סעיף סל לחוק תרומת ביציות, כפי שהוצע על ידי חברתי, לא היה בכך בכדי ליתן מענה לזוג מספר 1 – שתי בנות זוג אשר אינן סובלות מכל בעיה רפואית מוכחת – אך מעוניינות בהליך ההפריה החוץ-גופית ההדדית על מנת ליצור יילוד גנטי-פיזיולוגי משותף.
כג. יתכן מאוד כי מתעורר צורך חברתי, בהתפתחויות המואצות בתחום הזוגיות שאנו חווים בעולמנו, בהסרת מגבלת הצורך הרפואי המושתת בסעיף 11 על הנתרמת, וזאת נוכח רצון להרחבת מעגל הזכאים והזכאיות לתרומת ביציות – לדוגמה במקרים של העותרות או של גברים יחידניים ובני זוג הומוסקסואלים הזקוקים לתרומה בשל חוסר ביולוגי מובנה (חיים אברהם "על הורות, פונדקאות והמדינה שביניהם" יתפרסם בחוקים ח (2015) (להלן אברהם)), או לשם מתן מענה לבעיית ממזרות (יוסי גרין "האם קיים פתרון לבעיית הממזרות באמצעות טכנולוגיות רפואיות בשטח הפריון?" מאזני משפט ז 411 (תש"ע)). הרחבה מעין זו מונחת בראש וראשונה לפתחו של המחוקק, האמון על עריכת האיזונים. מכל מקום, ובודאי נוכח ההיסטוריה החקיקתית מזה והפתרון החלקי שהציעה המדינה מזה, נראה כי אין מקום לאשר לועדת החריגים יצירתה של מדיניות ציבורית-רפואית יש מאין במסגרת סעיף סל, תוך ביטול דרישת הצורך הרפואי במקרים נקודתיים; זאת – ללא "מורה דרך" בדמות התויות חקיקתיות שהן בגדר האפשר, במאמץ חקיקתי לא גדול במיוחד.
היעתרות לבקשה באמצעות תקנות בריאות העם (הפריה חוץ-גופית), התשמ"ז-1987?
כד. חברתי השופטת ארבל, סבורה אף היא כי אין בכוחן של העותרות להיושע במסגרתו של חוק תרומת ביציות, וזאת מכיוון ש"אדם לא יכול לתרום משהו לעצמו, שכן אז לא יחשב הדבר לתרומה" (פסקה 15), וכן קבעה כי אין הצדקה להתערבות בדרישת הצורך הרפואי בסעיף 11 לחוק תרומת ביציות (פסקה 14). לפיכך הציעה בחוות דעתה דרך חלופית לזו שהוצעה על ידי השופטת חיות, להגשמת הליך ההפריה החוץ-גופית ההדדית המבוקש על ידי העותרות, באמצעות תקנות הפריה חוץ-גופית (פסקה 18-17). לשיטת השופטת ארבל, ניתן להחיל את תקנות בריאות העם על הסיטואציה המבוקשת על ידי העותרות ללא קושי, כפי שנעשה בעבר בעניין ת.צ.