יט. ביסוד החוק איפוא מתן תרומת ביצית לאשה בעלת צורך רפואי בתרומה; כך מתממשת תכליתו הראשית של החוק – סיוע במימוש הזכות להורות של נשים בעלות לקות בביציותיהן. ההבחנה שיוצר החוק בין נשים בעלות צורך רפואי לנשים שאינן כאלה, לכאורה אינה מפלה את העותרת 2, נוכח השוני הרלבנטי הקיים (בג"ץ 4124/00 יקותיאלי נ' השר לענייני דתות, [פורסם בנבו] פסקה 35 לפסק דינה של הנשיאה ביניש (2010)). בכך, בשונה מחברתי השופטת חיות, איני סבור כי אנו מצויים ברובד הבחינה החוקתית של חוק תרומת ביציות, שעה שחוק זה מלכתחילה לא בא לפרוס מצודתו על ענייננו שלנו.
כ. בפסק דינה של חברתי השופטת חיות הודגש עניין ת.צ – המקרה משנת 2006 בו התיר משרד הבריאות, טרם חקיקת חוק תרומת ביציות, לבנות זוג לתרום ביצית זו לזו. ענין ת.צ הובא כראיה לכך שמשרד הבריאות "ראה בבנות הזוג תא משפחתי המצדיק היענות לבקשתן תוך התייחסות לנסיבות חייהן המשותפות" (חיות, פסקה 21). אלא שחוששני כי, אין הנידון דומה כדבעי לראיה. בחינה של עובדות הפרשה ההיא מגלה, כי לבת הזוג הנתרמת היה צורך רפואי מובהק בתרומה מבת זוגה, שלא כנסיבותיה של עותרת 2. דהיינו, אילו היה חוק תרומת ביציות עלי ספר כבר בשנת 2006 עת ביקשו בנות הזוג בעניין ת.צ היתר לתרומת ביצית, היו זוכות להיתר לפיו, שכן הנתרמת עומדת במגבלה החקוקה בסעיף 11 לחוק, בהיותה בעלת צורך רפואי; ובת הזוג האחרת הייתה רשאית לתרום, שכן חוק תרומת ביציות ביטל את הדרישה שלפיה על התורמת להימצא בעיצומם של טיפולי פוריות. מסלול מעין זה הוצע לעותרות בדיון שהתקיים ביום 19.11.12; הוצע כי דנה תתרום לליאת, בעלת הצורך הרפואי המוכח, תרומה לא אנונימית, כפי שגם אירע בענין ת.צ, אך הצעה זו לא נראתה לעותרות.
כא. כאשר אושרה תרומה חוץ גופית הדדית בין בנות זוג בעבר, טרם חקיקת חוק תרומת ביציות, נעשה הדבר בהתאם למדיניות רפואית שקיבלה לאחר מכן גושפנקה בחקיקה הראשית. חברתי השופטת חיות תיארה (פסקה 20) את הנחיית היועץ המשפטי לממשלה מיום 24.11.09 (בעקבות דיון מ-6.9.09), והנה הסיבה בגינה בענין ת.צ נדרש אישור היועץ המשפטי לממשלה היא כי התורמת לא הייתה מצויה באותה עת בטיפולי פוריות, ומגבלה זו הוסרה במסגרת חוק תרומת ביציות, ואכן לא עמדה לרועץ גם לעותרות בענייננו.
בהעדר "צורך רפואי" לנתרמת, גם אילו חלה הנחיית היועץ המשפטי לממשלה משנת 2009 – לא היו העותרות יכולות להיבנות הימנו. הרבותא שבהנחיית היועץ המשפטי היתה הסרת המגבלה שהושתה בתקנות הפריה חוץ-גופית על זהות התורמת; ואילו הקושי הניצב בפני העותרות בענייננו נובע מן הדרישה כי לנתרמת יהא צורך רפואי בתרומה, מגבלה העולה כאמור מן ההיסטוריה החקיקתית, תכליות החוק והבכורה הניתנת במסגרת חוק תרומת ביציות להורות פיזיולוגית.