סוף דבר וסיכומו
נו. בסופו של יום, לא ראינו להתערב בהצעתה האחרונה של המדינה, ההולכת דרך משמעותית לקראת העותרות גם אם אין בה מילוי מלוא חפצן. לטעמנו, אין במצב החוקי הקיים אפשרות ללכת מלוא הדרך לעבר העותרות, והדבר נתון למחוקק. כפי שהראינו, פתרונות דעות המיעוט – שובי לב ככל שיהיו – אינם נראים לנו במישור המשפטי. מכאן עמדתנו שלא להיעתר לעתירה. אין צו להוצאות.
ש ו פ ט
הנשיא א' גרוניס:
אני מסכים לפסק דינו של חברי, השופט א' רובינשטיין.
ה נ ש י א
המשנָה לנשיא מ' נאור:
1. נמניתי עם שופטי הרוב שקבעו כי יש לדחות את העתירה.
2. הזכות להורות זכתה להכרה כזכות יסוד, המבטאת את שאיפתם הטבעית של נשים וגברים להעמיד דור המשך (בג"ץ 566/11 ממט-מגד נ' משרד הפנים, [פורסם בנבו] פסקה 41 לפסק-דיני (28.1.2014); בג"ץ 4077/12 פלונית נ' משרד הבריאות, [פורסם בנבו] פסקאות כה-כט לפסק דינו של חברי השופט א' רובינשטיין (5.2.2013) (להלן: עניין פלונית)); בקשה לדיון נוסף נדחתה – דנג"ץ 1403/13 פלונית נ' משרד הבריאות [פורסם בנבו] (9.6.2013)). לזכות להורות, כזכויות אחרות במשפטנו, היבטים שונים. בגרעין הזכות להורות מצויה הזכות של כל גבר או אישה להביא לעולם צאצאים בדרך של הולדה טבעית, ללא התערבות של המדינה. כן מוסכם כי בלב הזכות להורות מצויה "היכולת המעשית להיכנס ל'קבוצת ההורים', ולהביא ילד לעולם" (שם, פסקה ל"ג). שאלה אחרת, מורכבת יותר, היא מהי מידת ההגנה שיש לתת לדרישתו של הפרט מן המדינה לסייע לו ביצירת הורות גנטית, פיזיולוגית או משפטית. זאת, על רקע ההתפתחויות הרפואיות-טכנולוגיות המאפשרות יצירת הורות בדרכים מלאכותיות. דברים אלה באו לידי ביטוי בפסיקתו של בית משפט זה. ראו, למשל: בג"ץ 4293/01 משפחה חדשה נ' שר העבודה והרווחה [פורסם בנבו] (24.3.2009), שעסק בין היתר בשאלה אם קיימת זכות חוקתית לאימוץ. השופטת א' פרוקצ'יה עמדה שם על המורכבות הטמונה בשאלה אם קיימת זכות לפרט לחייב את המדינה לסייע לו בתהליך יצירת הורות:
"השאלה בזווית אחרת היא האם מהזכות החוקתית לחיי משפחה והורות, הנתונה לכל אדם באשר הוא, נגזרת גם הזכות לחייב את המדינה לנקוט פעולה כדי לאפשרה מקום שאדם אינו מסוגל, או אינו רוצה להגשימה באופן טבעי, למשל בדרך של אימוץ, או באמצעות פונדקאות, או בהפרייה חוץ-גופית. האם העדר פעולה מצד המדינה שקולה כ'פגיעה' שחוקיותה נבחנת על-פי פיסקת ההגבלה? שאלות אלה הן מורכבות ורבות פנים. הן נוגעות בזיקה שבין הזכות החוקתית לבין האמצעים הנתונים בידי אדם למימושה של הזכות. הן מעלות סוגיות בעלות השלכות נרחבות, נורמטיביות, מוסריות, חברתיות, ואחרות. הגישות לפתרונן נתונות להשפעות הזמן, המקום והנסיבות...