ההורות וזכויות היסוד
.6רבות נכתב בכל הזמנים על מרכזיות ההורות בחיי האדם. בתנ"ך, קוראת רחל אמנו: "הבה-לי בנים ואם-אין מתה אנכי" (בראשית, ל, א [ב]); אברהם אבינו פנה בכאבו השמיימה "מה-תתן-לי ואנכי הולך ערירי" (בראשית, טו, ב [ב]), המצווה הראשונה
בתרי"ג המצוות של ההלכה היא מצוות פרייה ורבייה. בספרות, בדברי הגות, בשירה ובאמצעי ביטוי אחרים של התרבות האנושית, מוצאים אנו ביטוי לעוצמת השאיפה להעמיד צאצאים כחלק אינטגרלי מהמימוש העצמי.
הורות הינה מעמד המגלם אגד זכויות וחובות שיש בו כדי לשנות את מעמדו האישי של אדם ולהשפיע באופן מהותי על חייו הן מן הבחינה הנפשית, הן מן הבחינה הרגשית והן מן הבחינה הכלכלית. היא מטילה על ההורה חובה לדאוג לילד עד לבגרות ולמעלה מכך, יוצרת קשר נפשי ורגשי עם הילד כל ימי החיים ומטילה על ההורה אחריות לשלומו, לרווחתו, לגידולו, לחינוכו ולסיפוק צרכיו.
עומד על כך פרופסור פ' שיפמן. בתארו אחריות זו אומר הוא את הדברים הבאים:
"היא ארוכת-טווח, בהיותה משתרעת על פני כל תקופת קטינותו של הילד, ולעתים אף מעבר לכך, והתכנים הקונקרטיים של אחריות זו אינם ניתנים לצפייה ולהגדרה מדויקת מראש, בהיותם משתנים לפי התפתחותו של הילד וצרכיו כפי שיהיו קיימים מעת לעת. החובה כלפי הילד איננה ניתנת למילוי על ידי פעולה חד-פעמית אלא דורשת התנהגות רצופה ומסורה. חובה זו איננה רק חומרית ביסודה, דהיינו, לדאוג לצרכי המחיה של הילד, אלא גם, ואולי במיוחד, רגשית וחינוכית..." (שיפמן, דיני המשפחה בישראל (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הארי סאקר, כרך ב, תשמ"ט) (להלן - שיפמן חלק שני) 174).
אחריותו של הורה כלפי ילדו מוגנת לא רק בסנקציות אזרחיות אלא גם בסנקציות פליליות (ראה סעיפים 361, 362, 363 ו- 365לחוק העונשין, תשל"ז-1977); ראה גם חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב- .1962בהתייחסו לסטטוס של הורה אומר השופט שמגר (כתוארו אז):
"... ההימנות על קבוצה חברתית, או על סוג אנשים מוגדר, גורר עמו, לעתים, התחייבויות בעלות משקל כה מכריע וכה קובע מבחינה חברתית וציבורית, עד כי אין להסכים לכך שפלוני הנמנה על הקבוצה או סוג האנשים יפרוק מעל עצמו, באמצעותה של התקשרות חוזית גרידא, את עולה של התחייבות כגון זו" (ע"א 614/76, 625פלמונית ואח' נ' אלמוני; אלמוני נ' פלמונית ואח' [4], בעמ' 93).
לגישתו של הנשיא ראה ע"א 5464/93 פלוני נ' אלמוני, קטין ואח' וערעור שכנגד [5], בעמ' 863:
"לפי התפיסות המשפטיות והחברתיות הורה, החייב לשאת בחובת מזונות לפי הדין האישי... אינו יכול לפטור עצמו מחובה זו על-פי חוזה. אגב, אם ייעשה כן, אין בחוזה האמור, גם, מכל מקום, כדי לחסום דרכו של הקטין לבית המשפט כדי לתבוע שם את מזונותיו. אולם, מבחינת התוקף החוקי ותחולת סעיף 30לחוק החוזים (חלק כללי), בחוזה האמור המדבר על פטור מכל
אחריות יש כדי התנערות בוטה ובלתי מקובלת מחובתו של הורה כלפי ילדו; במתן גושפנקא להתנערות האמורה יש משום אימוץ של גישה הפוגעת בכבוד האדם של הילד. יש בה כדי לבטל את חובתו המשפטית והמוסרית הבסיסית של הורה, אשר בה ביטוי להשקפתנו כי בכל הנוגע לחיים (להבדיל מן המוות ¬ראה קהלת, ג, יט), מותר האדם מן הבהמה".