".8(ב)...
......
(3) היתה האשה שבה מתכוונים להשתיל את הביצית גרושה, והביצית הופרתה בזרעו של בעלה טרם גירושיה - תושתל בה הביצית רק לאחר קבלת הסכמת בעלה לשעבר".
".14(א)...
(ב) כל פעולה הכרוכה בהפריה חוץ-גופית של אשה נשואה תיעשה רק לאחר קבלת הסכמתו של בעלה".
השופט קמא מצא בתקנות תימוכין לעמדתו בדבר היעדר צורך בהסכמת הבעל להמשך התהליך, שכן, לקביעתו, ניתנה הסכמתו לכל התהליך מראש. נראה לי כי התקנות אינן תומכות בעמדה זו וכי בית החולים אינו יכול למסור את הביציות לרותי נחמני כדי להמשיך בתהליך, משהביע דני נחמני התנגדות נחרצת להמשכתו. ומדוע? מדובר בחקיקת משנה של שר הבריאות שאיננה מתיימרת להסדיר תחומים בין-אישיים בין בני-זוג. ההסדר שבתקנות נועד לגופים המטפלים בהפריה חוץ-גופית ולאופן שבו עליהם לטפל בנושא רגיש זה. הסוגיה של קבלת טיפול פוריות סבוכה היא, ומעבר להיבטה הרפואי מתאפיינת היא בהיבטים חברתיים ומוסריים. לא נראה שמחוקק המשנה הוא מקור השראה רעיוני לפתרון סוגיות אלה במקרה של סכסוך בין בני הזוג. אין לתקנות תחולה ישירה בענייננו שכן הפונדקאות אסורה בארץ, ואין הן יכולות לחול על סיטואציה שאותה הן אוסרות במפורש. מסירת הביציות לאחד מבין בני הזוג לשם השתלתן בפונדקאית בארצות-הברית מהווה שלב בהליך הפונדקאות האסור כאן והאמור להתבצע שם. התקנות גם אינן מתיימרות להסדיר סיטואציה שבה אחד מבני הזוג חוזר בו מהסכמתו, גם אם זו ניתנה מראש. בסיטואציה כזו קצרה ידו של המוסד הרפואי מלקבל החלטה, ובהיעדר הסכמה בין בני הזוג בשאלה מה ייעשה בביציות המופרות במקרה של סכסוך, אין המוסד יכול לקבל החלטה במקומם.
גם לגופו של עניין אין בתקנות כדי לתמוך בקביעת השופט קמא. נוסח התקנות איננו ניתן לפירוש חד-משמעי. הפרשנות של תקנות 8(ב)(3) ו-14(ב) כתקנות המייתרות הסכמת הבעל אינה הפירוש היחיד ואף לא הפירוש המסתבר של תקנות אלה. בכל מקרה, תקנה 14(ב) דורשת שכל פעולה הכרוכה בהפריה חוץ-גופית של אישה נשואה תיעשה רק לאחר קבלת הסכמת בעלה. דומה, שזוהי הוראה המבטאת את רוח התקנות ותכליתן. תקנה 8(ב)(3), המתייחסת לאישה גרושה, מכילה הסדר שבא להבהיר כי על-אף ניתוק הקשר בין בני הזוג דרושה הסכמתו הנוספת של הבעל לשעבר. אין בתקנה זו כדי לייתר את הצורך
בהסכמתו במהלך הנישואים. ניתן אף לומר כי מצב של פירוד כמוהו כגירושין וכי חזרת הבעל בו מהסכמתו קשורה בפירוד זה, ולפיכך יש ליישם את תקנה 8(ב)(3) גם על מצב כזה. זאת ועוד; תקנה 8(ב)(3) מגלמת רעיון של היעדר צמיתות בהסכמה, שכן שינוי נסיבות המטיל ספק בהמשך קיומה של ההסכמה, מצריך הסכמה נוספת. בכל מקרה אין להסיק מתקנה 8(ב)(3) ו-14(ב) דבר לעניין זכות הבעל לחזור בו מהסכמתו גם אם ניתנה מראש. לכל היותר ניתן לומר שהתקנות אינן מסדירות מצב זה (ראוי להעיר שחוקיותן של התקנות נמצאת במבחן (בהקשר אחר) בעתירה לצו-על-תנאי שהוגשה לבית-משפט זה).