19. לסיכום: המסגרת הדיונית של עתירה זו (בג"ץ 566/11) אינה מאפשרת לקבלה, ולדעתי עלינו לבטל את הצו על תנאי שהוצא בה. על העותרים לפנות תחילה לבית המשפט לענייני משפחה, בין אם כדי לקבל צו לעריכת בדיקה גנטית לפי פרק ה'1 לחוק מידע גנטי, ובין אם כדי לנסות להוכיח את הורותו הביולוגית של מי מהם לילדם באמצעים אחרים אם זה רצונם, ובלבד שהאמצעים יניחו את דעתו של בית המשפט.
לא נעלם מעיניי כי משמעותה של קביעה זו היא כי ההליכים המשפטיים בעניינם של העותרים לא יבואו אל קיצם במסגרת ההליך הנוכחי, וזאת הגם שבפועל תקופה ממושכת הם מגדלים את ילדם בישראל ללא אזרחות ישראלית ומבלי להיות רשומים כהוריו. עם זאת, וכפי שהצענו לעותרים לא אחת במהלך הדיונים, במישור המעשי עריכת הבדיקה הגנטית יכולה לסלול, ובפשטות, את הדרך למתן אזרחות ישראלית לבנם. העותרים בחרו מטעמיהם לנהל את העתירה במישור העקרוני. זכותם היא לעשות כן. ואולם, ככל שהדברים אמורים בדרישה לוויתור על הוכחת זיקה ביולוגית בין מי מהם לבין בנם (באמצעות בדיקה גנטית או באמצעים אחרים בפני בית המשפט לענייני משפחה), לא ניתן לדעתי להיעתר לבקשתם.
20. בשולי הדיון בעתירה זו ראיתי מקום להתייחס לרצונם של העותרים כי לא ייוודע ברבים מיהו אביהו הביולוגי של הילד, הגם שהם עצמם, כפי שעולה מן המסמכים שלפנינו, יודעים מיהו. העתירה השנייה בה נעסוק מייד (בג"ץ 6569/11), מלמדת כי ייתכן אף מצב בו ההורים עצמם כלל אינם יודעים לאחר הלידה מי משניהם הוא ההורה הביולוגי של הילד שנולד, והבדיקה הגנטית – הנערכת לצורך קבלת האזרחות בלבד – חושפת בפניהם את זהות ההורה הביולוגי בסמוך ללידה, בעוד הם עצמם אדישים לשאלה זו או מעוניינים שלא לדעת את התשובה לה.
21. הרצון לא לדעת מי משני ההורים הוא ההורה הביולוגי, או לא לחשוף זאת בפני הסביבה, הוא רצון מובן. ואולם, אין בו כדי לייתר הוכחה של זיקה ביולוגית לפחות לאחד מהעותרים שהוא אזרח ישראלי, לצורך קבלת האזרחות הישראלית. במצב בו ההורים המבקשים אזרחות לילדם אינם יודעים מי משניהם הוא ההורה הביולוגי, ואינם מעוניינים לדעת זאת, ניתן להעלות על הדעת מתכונת של "בדיקה עיוורת", שתוכיח לבית המשפט לענייני משפחה שלפחות אחד מההורים (אזרחי ישראל) הוא בעל זיקה ביולוגית לילד, אך לא תחשוף בפניהם מיהו האב הביולוגי מבין שניהם. גם בדיקה עיוורת כזו עשויה לעורר קשיים במישור אחר – כגון במקרה בו הילד יזקק לצורך רפואי זה או אחר למידע על המטען הגנטי שלו. ואולם, אין לנו צורך להיזקק למתכונת בדיקה שכזו בענייננו. מן החומר שהונח בפנינו עולה כי בשתי העתירות זהותו של האב הביולוגי ידועה לעותרים: בבג"ץ 566/11 העותרים עצמם יודעים מיהו העותר שנתן את דגימת הזרע, ובבג"ץ 6569/11 העותרים ערכו בדיקה גנטית. על כן, כאמור, על העותרים בעתירה הראשונה (בג"ץ 566/11) להשלים את הוכחת הזיקה הביולוגית בפני בית המשפט לענייני משפחה (באמצעות בדיקה גנטית או באמצעים אחרים), שנדרשת לצורך מתן האזרחות לבנם. מכאן אפנה לנושאים של הכרה בהורותם של שני ההורים (הן הביולוגי והן ההורה הלא-ביולוגי), ורישומם של שני ההורים במרשם האוכלוסין.