כאמור, אני מצרפת את קולי למשנה לנשיא.
ש ו פ ט ת
השופט י' דנציגר:
אני מצטרף בהסכמה לפסק דינה של חברתי, המשנָה לנשיא מ' נאור, הן לעניין העתירה בבג"ץ 566/11 והן לעניין העתירה בבג"ץ 6569/11.
אבקש להעיר מספר הערות משלי.
1. במהלך הדיונים בעתירות דנן, ומההודעות המעדכנות שהגישו המשיבים בעקבות הדיונים, התברר כי המשיבים פועלים, בכל הנוגע למקרים של זוגות שפונים למסלול פונדקאות בחו"ל, על פי נוהל שאינו כתוב ושאינו מפורסם ברבים. זאת, על אף שהתופעה של זוגות ויחידים שפונים להליכי פונדקאות בחו"ל, ובהם זוגות בני אותו מין, הינה תופעה שנמצאת בעלייה מתמדת משנה לשנה והינה מוכרת למשיבים, על פי הנטען על ידיהם לפנינו, מזה כשמונה שנים. כתוצאה מהיעדר נוהל כתוב וברור, נדרשים הפונים להליכי פונדקאות בחו"ל ללמוד על הדרישות והנהלים של המשיבים "תוך כדי תנועה" (ובלשונה של חברתי – "מפה לאוזן"), תוך התכתבות והתכתשות משפטית מול המשיבים.
חברתי קובעת, בצדק, כי מצב זה איננו ראוי (בפסקה 39 לפסק דינה), וסבורני כי בנקודה זו חברתי נוקטת בלשון עדינה. זוגות ויחידים שפונים להליכי פונדקאות בחו"ל (במדינות בהן הליכים אלו מוסדרים וחוקיים לחלוטין) בוחרים לצאת למסע מורכב שאורך זמן וכרוך בהוצאות כספיות ניכרות, על מנת להגשים את שאיפתם להורוּת. בסופו של מסע זה, כשהם חוזרים ארצה עם ילדם, הם נתקלים במכשול בדמות נוהל בלתי נראה ובלתי ידוע, שגורר הליכים משפטיים מיותרים ומותיר את הילד במשך זמן רב בסטטוס בלתי מוסדר. התנהלות זו של המשיבים אינה ראויה, וממילא ספק בעיניי אם היא עולה בקנה אחד עם החובות המוטלות על המשיבים בגדרי המשפט המנהלי. ודוק, היעדרו של נוהל ברור ומסודר פוגע באופן אינהרנטי ביכולתם של הפונים להתנהל מול המשיבים ובמידת הצורך לתקוף נוהל כזה במסגרת הליכים משפטיים (והעתירות שלפנינו – על כל ההודעות המעדכנות שהוגשו בהן – יוכיחו). אם לא די בכך, לא למותר לציין כי בילדים עסקינן, וספק בעיניי אם היעדרו של נוהל ברור ומסודר עולה בקנה אחד עם עיקרון טובת הילד, כאשר אין זה ראוי שהילד ייוותר במשך פרק זמן ארוך "תלוי באוויר" בסטטוס בלתי ברור בזמן שהמשיבים מערימים דרישות ותנאים שניתן היה להעמיד ולבחון מראש. טובתם של ילדי העותרים שלפנינו ושל כל הפונים להליכי פונדקאות בחו"ל מחייבת הסדרה מהירה ויעילה של הסטטוס שלהם בישראל על פי נוהל ברור וכתוב, ולא התמשכות הליכים משפטיים אשר גוררת אחריה, כפי שציינה חברתי, גם פיצול סטטוס בין מדינות בניגוד לכללי המשפט הבינלאומי תוך פגיעה בתקנת הציבור.