מכל מקום, לטעמי, גם אם יש במרשם פרטים מסוימים שיש להם היבט מהותי, המרשם בעיקרו הוא סטטיסטי ועל כן איני רואה מניעה מהותית לרישום "כללי" במרשם האוכלוסין. עוד אוסיף כי במקרה הקונקרטי של זוגות חד-מיניים אין מקום לספק כי רק אחד ההורים הוא הורה "משפטי" ולכן אין גם חשש לטעמי לכך שהמרשם ישקף תמונת מציאות שגויה ומטעה. אוסיף כי כמובן, גם בלא רישום שיבחין בין ההורה "הביולוגי" להורה "המשפטי", פתוחה הדרך בפני המעוניין בכך, לפנות לבית המשפט בבקשה לגלות מיהו ההורה "הביולוגי".
ב. אשר לעמדת חברי ביחס ל"תעודה הציבורית" שעל בסיסה יבוצע רישומו של ההורה הלא ביולוגי במרשם האוכלוסין. חברתי, המישנה לנשיא סברה כי ההגדרה של תעודה ציבורית בפקודת הראיות רחבה דיה כדי שהמסמכים שהציגו העותרים (תעודת לידה רשמית שהונפקה בבית חולים אמריקאי וצו של בית המשפט בפנסילבניה) ייכנסו בגדרה. יחד עם זאת הביעה עמדתה, במבט צופה פני עתיד כי ייתכן שישנה תועלת ממשית בפניה לבית המשפט לענייני משפחה כדי להביא לרישום ההורה השני שאינו ההורה הביולוגי, הגם שאין הדבר מתחייב על פי דין. חברי לעומתה סבור כי רישומו של הורה לא ביולוגי במרשם האוכלוסין של ישראל כאב לילד או לילדה שנולדו בהליך פונדקאות שאושר מחוץ לישראל, מכוח פסק דין שהוצא שם וקבע את היותו הורה ללא קביעה האם מדובר בהורות ביולוגית או משפטית, או בעקבות תעודת לידה שהונפקה בחו"ל, בעקבות פסק הדין הזר - טעון הכרה מוקדמת בישראל. זאת, באמצעות פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה או בהוצאת צו הורות פסיקתי ישראלי. דהיינו, הרישום במקרים אלה חייב לשיטת חברי לעבור דרך בית המשפט.
כאמור, נתתי לכתחילה הסכמתי לעמדת חברתי כי הגדרת "תעודה ציבורית" בפקודת הראיות רחבה דיה כדי להכיל גם את התעודות שהציגו העותרים, ובעמדתי נותרתי. ספק בעיניי עד כמה הצעת חברי המחייבת פניה להליך משפטי אכן מספקת פתרון של ממש, שהלוא בעקבות ההכרה בפסק הדין הזר או בתעודת הלידה הזרה לא ישקף מרשם האוכלוסין מידע שונה מכפי שהוא יכיל על-פי הצעת חברתי, שאחרת נימצא כאמור חושפים במרשם פרטים רגישים אודות זהות ההורה הביולוגי וההורה המשפטי, שאין צורך ואין זה רצוי לחושפם. בנוסף, משאין מדובר בשאלה של הענקת מעמד אלא ברישום מתבקשת ההשוואה בין המקרה שלפנינו לעניינם של ילדי אזרחים ישראלים שנולדו בחו"ל ואשר לצורך הענקת אזרחות ישראלית להם אינם נדרשים ככלל לפנות להליך משפטי. איני רואה הצדקה להבחנה בין אלה לאלה כאשר ענייננו בסוגיה שבמהותה היא רישומית. יחד עם זאת אבהיר כי איני שוללת שמקום שמתעורר אצל פקיד המרשם חשד באשר לאותנטיות של התעודות המוצגות לו או באשר לתוקף שלהן במדינה בה הוצאו, יסרב הוא לרשום את ההורה השני, שאז בפני ההורים האפשרות לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בהליך של הכרה או בבקשה לצו הורות פסיקתי.