9. ביום 18/7/17 פתחו התובעות תיק בבנק הזרע. התובעות רכשו 16 מנות זרע המיועדות לטיפולי פוריות עבור שתיהן וזאת, בהתאם לבקשתן. מטרתן ותקוותן של התובעות הייתה כי עתה, תוכל גם התובעת 2 להרות מאותו תורם, כך שבעתיד, עת ייוולדו הילדים, יהיו הם אחים ביולוגים למחצה.
10. ביום 18/11/17 נולד בנם הבכור של התובעות. התובעת 2 נכחה בעת הלידה וכאמור, הייתה שותפה מלאה להליך מראשיתו.
11. מאז לידת הקטין ואף טרם לכך, החלו התובעות והקטין לתפקד כתא משפחתי לכל דבר ועניין. התובעות הלכו לבדיקות ביחד, קבלו החלטות משותפות בדבר הבדיקות הנדרשות במהלך ההריון, בחרו יחדיו את בית החולים בו תתבצע הלידה. נשאו יחדיו בכל העלויות וההוצאות שנדרשו במהלך ההריון. וכך, נושאות התובעות יחדיו בעלויות הכספיות הכרוכות בלידת הקטין וגידולו, ומקבלות את כל ההחלטות הנוגעות לחינוכו, גידולו ובריאותו במשותף.
12. התובעת 2 רואה את הקטין כבנה לכל דבר וענין. כך נתפס הדבר גם בעיניה של התובעת 1. גם המדינה אינה חולקת בדבר קשרי המשפחה שבין התובעות לבנם. בהתאם, לאחר הלידה הסכימה המדינה ליתן צו הורות פסיקתי ללא צורך בתסקיר מיום לידת הקטין. צא ולמד, כי אין מחלוקת בדבר עובדותיו של המקרה הנדון, לרבות ראייתה של המדינה בתובעות ובקטין, כתא משפחתי לכל דבר ועניין.
13. ביום 8/8/17 הגישו התובעות תובענה ל"צו הורות פסיקתי", לפיו תוכר תובעת 2, בת הזוג של התובעת 1, שהייתה בהיריון אותה העת, כהורה נוסף עוד טרם הלידה, כך שבסמוך ללידת הקטין, תוכל התובעת 2 להירשם כהורה נוסף החל מיום היוולדו, וכי יחולו עליה כל הזכויות והחובות, שחלות על הורה מכוח חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן - "חוק הכשרות"), ללא צורך בתסקיר וללא צורך בהליך משפטי נוסף.
טענות התובעות:
14. לטענת התובעות, ישנה אפשרות ליתן צו הורות פסיקתי גם במהלך ההיריון, וזאת מכוח סעיף 33(א)(6) לחוק הכשרות, המונה מספר מקרים בהם ניתן למנות אפוטרופוס לעובר.
15. סעיף 3(ב) לחוק הירושה קובע, כי עובר זכאי לרשת את הורהו אף אם הורהו נפטר בטרם לידתו. מכאן למדים אנו שאלמלא מתן צו הורות פסיקתי טרם הלידה, ובכלל זה במקרה בו התובעת 2, חס וחלילה, תלך לבית עולמה בטרם הלידה ובטרם הספיקה לערוך צוואה - הרי שהעובר לא יהא זכאי לרשת אותה בהתאם לדין.
16. טענה נוספת וחשובה לא פחות אותה מעלות התובעות, היא שאם יקרה משהו לתובעת 1 במהלך ההיריון, וכתוצאה מכך תאבד היא את כשרותה לקבל החלטות במהלך ההיריון או בסמוך לו, אזי, התובעת 2 לא תהא מוסמכת, מבחינה משפטית, לקבל החלטות בנוגע לעובר, בשל חוסר מעמדה כלפיו עד לקבלת צו ההורות כאמור, לכשיינתן. מציאות זו לטענתן, עולה כדי חוסר שוויון לעומת מציאות חייהם של זוגות הטרוסקסואליים. כך, עת אישה יולדת ומגיעה עם בן זוגה לרשום את הילד במשרד הפנים אחר הלידה, נרשם הגבר באופן אוטומטי כאבי הילוד. מקום בו אין המדובר בזוג נשוי, מסתפק משרד הפנים בהצהרת הגבר כי הוא הוא אבי הילוד וזאת - אף אם האב עקר וההיריון הוא תוצר של תרומת זרע. מכאן, המדובר בחוסר שוויון ואפליה.