40. אוסיף ואומר, כי יש כאן גם חוזה לטובת צד ג – קרי הקטין שגם לו יש היום זכות תביעה משל עצמו כלפי התובעת 2, לו זאת הייתה חפצה להתנער מאחריותה. חיזוק לטיעון זה ניתן למצוא בפסק דינה של חברתי כב' השופטת ז'יטניצקי רקובר בתמ"ש (ת"א) 21910-02-10 פלונית נ' אלמונית (פורסם בנבו, 27.8.13), בו נפסקו מזונות לאישה עבור בן שילדה בת זוגה דאז, אף שלא אימצה את הקטין, וזאת מכוח דיני החוזים וההסתמכות.
41. הנה כי כן, רואים אנו כי הפלורליזם המשפחתי הולך ומתרחב, בין היתר בשל תהליכי גלובליזציה, המשפיעים על החברה והמשפט בישראל. דיני המשפחה אינם עוד מנת חלקו הבלעדית של הדין המקומי, והשפעתם של התהליכים הגלובליים על דרכי ההכרה בקשרים הוריים בימינו, מחייבים את כלל העוסקים בתחום, לפתח מומחיות משפטית בין-לאומית, לפתח שליטה בענפי משפט שונים, בדיני משפחה של מדינות אחרות ואף במדע וטכנולוגיה וכיוצא באלה (ראו: דפנה הקר "מה נשתנה השנה? דיני משפחות - בין הכאוטי להרמוני", דין ודברים ט' תשע"ה, בעמ' 312).
"הורות" בדין הישראלי:
42. כאמור לעיל, החוק הישראלי אינו מגדיר באופן מפורש, מיהו הורה או מהם הקריטריונים אותם נדרש הפרט להוכיח, על מנת שהמדינה תכיר בו כהורה. בבע"מ 1118/14 פלונית נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים (פורסם בנבו, 01.04.15) (להלן - "בע"מ 1118/14"), מונה כב' השופט הנדל את ארבעת האדנים אשר על בסיסם, מכיר הדין הישראלי בהורות (עמודים 11-14 לפסק הדין סעיפים 7-8). זיקה גנטית, זיקה פיזיולוגית, הליך אימוץ ומתוקף "זיקה לזיקה", קרי, קיומו של קשר זוגי עם בעל או בעלת הזיקה הגנטית.
43. "זיקה גנטית", מבטאת את הקשר הביולוגי של ההורים לילדם. התפיסה בה מחזיק המשפט הישראלי באשר להורות היא בעיקרה תפיסה ביולוגית-גנטית. כמו כן, נדרש להוכיח זיקה גנטית לעניין רישומם של אישה או בני זוג במרשם האוכלוסין כהורי הילוד (ראו: איילת בלכר-פריגת ודפנה הקר "הורים או זרים: מעמדם המשפטי המצוי והרצוי של בני זוג של הורים", משפטים מ 5, תשמ"א (להלן - "בלכר-פריגת והקר"), בעמ' 9). לשם שלמות התמונה יצוין, כי הדרישה לזיקה גנטית באה לידי ביטוי גם בחוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד הילוד), התשנ"ו-1996 (להלן - "חוק הפונדקאות"). כך, קובע סעיף 2(4) לחוק זה, כי "הזרע המשמש להפריה חוץ-גופית הוא של האב המיועד...".
44. "זיקה פיזיולוגית", באה לידי ביטוי באמצעות תרומת ביצית לאם הנתרמת או לאם הנושאת את ההיריון גם אם אין לה כל זיקה גנטית לעובר. כב' השופט הנדל, מיטיב לתאר בבע"מ 1118/14 את האופנים בהם באה לידי ביטוי הזיקה הפיזיולוגית. ראשית, חוק תרומת ביציות, התש"ע-2010 (להלן - "חוק תרומת ביציות") קובע כי "ילוד שנולד כתוצאה מתרומת ביצית, יהיה ילדה של הנתרמת לכל דבר ועניין" (ראו: סעיף 42 לחוק תרומת ביציות).
45. שנית, חוק הפונדקאות, מאפשר לאם הנושאת לחזור בה, בתנאים מסוימים, מן ההסכם לנשיאת עוברים. זאת, חרף העובדה שההסכם אושר על-ידי ועדה מוסמכת וחרף קיומו של קשר גנטי לאחד מההורים המיועדים (סעיף 13(א) לחוק הפונדקאות). אם כי במבחן המציאות המדובר במצב נדיר וחריג. דוגמא נוספת בחוק הפונדקאות המבטאת את חשיבות הזיקה הפיזיולוגית בפני המחוקק, מצויה בסעיף 14א, בו נקבע כי מצב בו לא ניתן להורים המיועדים "צו הורות" והאם הנושאת חפצה באפוטרופסות על הילוד, יהא בית המשפט רשאי לקבוע בצו את "אימהותה" של האם הנושאת, מקום בו הדבר אינו נוגד את טובת הילד.
46. הגדרת המונח "הורים מיועדים" תחת חוק הפונדקאות היווה חידוש בחקיקה הישראלית. סעיף 1 לחוק, מגדיר "הורים מיועדים", כ"איש ואישה שהם בני זוג, המתקשרים עם אם נושאת לשם הולדת ילד". יחד עם זאת, סעיף 10 לחוק הפונדקאות במתכונתו הנוכחית קובע מסמרות בדבר זהות ההורים הבלעדיים של היילוד, עובר להשלמת ההליך הרשמי ומסירתו להורים המיועדים, כך שבחלל הזמן שנותר ברי לכולם, כי רק ההורים המיועדים הם הוריו של הרך הנולד- הם בלבד ואין בלתם!
47. המודל השלישי לקביעת הורות הוא הוא מודל האימוץ המוסדר בחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 (להלן - "חוק האימוץ"). בבסיס ההליך, עומדת טובתו של הילד המאומץ שלא לגדול עם הוריו הביולוגיים או הפיזיולוגיים אלא עם הורים מאמצים. כינון ההורות נעשה באמצעות צו אימוץ אשר ניתן על-ידי בית משפט. כיום מונחת על שולחן הכנסת הצ"ח אימוץ ילדים (תיקון – כשירות המאמץ), התשע"ח -2017 (פ/4624/20), במסגרתה ישנה קריאה לשינוי סעיף 3 שבחוק האימוץ – כך שכותרתו תהיה "כשירות המאמץ" והוא יוגדר כ: "איש, אישה או שני בני אדם יהיו כשירים לאמץ".
48. יצוין, כי שלושת האדנים הראשונים, הוכרו זה מכבר בחקיקה, בפסיקה ובספרות (ראו: בג"ץ 6483/05 קעדאן נ' שר הפנים (פורסם בנבו, 8.9.10), פסקה 11 לפסק דינה של כב' השופטת פרוקצ'יה; איילת בלכר-פריגת ודפנה הקר, שם, עמ' 9-10).
49. כאמור לעיל, טכניקות ההולדה המתקדמות, הביאו עמן תקווה חדשה לזוגות אשר מסיבה כזו או אחרת לא יכלו להביא ילד לעולם. ואולם, אל מול נפלאות הטכנולוגיה, ניצב בית המשפט חסר כלים להתמודד עם שלל המקרים אשר החלו להגיע לפתחו. מקרים אלה נגעו לבני זוג, שכל כמיהתם הייתה כי יוכרו כהורים, חרף היעדר זיקה ביולוגית או גנטית לילדם. דא עקא, המצב החוקי בישראל כשל מלתת מענה לאותם מקרים והוביל פעמים רבות לדחיית התביעות.