82. שקלנו אף את טענת התובע לעניין העדר הפרשה פנסיונית מספקת לחודש 5/13, ואנו קובעים כי טענה זו הופרכה על ידי הנתבעת אשר הוכיחה כי ההפרשה לחודש זה בוצעה כדין. השגיאה בסכום ההפרשה הפנסיונית בחודש 5/13 אינה אלא טעות סופר (של סכום נמוך). בהתאם לכך, אנו דוחים את טענת התובע כי יש לראות בהתנהלות הנתבעת בכל הקשור להפרשה הפנסיונית שהופיעה בתלוש שכרו לחודש 5/13 , עבירה על חוק הגנת השכר.
דמי הבראה-
83. התובע טען כי במהלך תקופת עבודתו שילמה הנתבעת דמי הבראה פעמיים בלבד, פעם ראשונה בחודש 5/11 ופעם שנייה בחודש 10/12. לטענת התובע, הינו זכאי לפדיון דמי הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתו בעבור 10 ימי הבראה, כאשר בפועל קיבל מהנתבעת בחודש 10/12 סכום של 2190 ₪ בלבד, לכן נותרה יתרת זכות של 1517 ₪.
84. הנתבעת טענה מנגד , כי חישוב דמי ההבראה אשר נערך על ידי התובע שגוי, מאחר והתובע חישב את דמי ההבראה על בסיס משרה מלאה, אף שבפועל הוכח כי התובע עבד 75% משרה לכל היותר. לפיכך, טענה הנתבעת כי בגין השנתיים האחרונות לעבודת התובע זכאי התובע לדמי הבראה בגין 10 ימי הבראה בסך של 371 ₪ ליום הבראהX 10 ימים X 75% = 2782.5 ₪. מאחר והתובע קיבל סך של 2190 ₪ עבור השנתיים האחרונות לעבודתו, זכאי הוא לסכום של 592.5 ₪ בגין דמי הבראה, אשר יש לקזז אל מול סכומי היתר הגבוהים ששולמו לתובע.
85. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בעניין זה, אנו קובעים כי התובע זכאי לתשלום נוסף בגין דמי הבראה, מהטעמים שיפורטו להלן:
86. אין חולק בין הצדדים כי קיימת לתובע זכאות לתשלום דמי הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתו, 2012-2013, מאחר ועל יתר תקופת עבודתו חלה התיישנות.
87. בהתאם להוראות צווי ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה , גובה דמי ההבראה החל מחודש 7/11 עמד על 365 ₪ ליום הבראה ומחודש 7/12 עמד על 371 ₪ ליום הבראה. בהתאם לכך, זכאי התובע ל – 10 ימי הבראה בגין משרה מלאה בתקופה שבין 6/11 - 6/13, בסך כולל של 3710 ₪.
88. אשר להיקף משרת התובע, כפי שקבענו להלן , הנתבעת הוכיחה כי היקף משרת התובע עמד על 75% בלבד, לפיכך זכאי התובע לסך של 2782.5 ₪ בגין דמי הבראה.
89. בתלוש השכר לחודש 10/12 שולמו דמי הבראה בסך של 2190 ש"ח לכן אנו קובעים כי התובע זכאי לתשלום יתרת דמי ההבראה שעומדת על 592.5 ש"ח.
בכל הקשור לטענת הקיזוז של הנתבעת נדון בפרק הקיזוז שלהלן.