דמי חופשה-
90. התובע טען כי הנתבעת נמנעה ממתן חופשה בשכר מאזן ימי חופשה על גבי תלושי שכרו וזאת עד לחודש.6/11 לאחר מועד זה שילמה הנתבעת חופשה אך לא ניהלה רישום מסודר של ימי החופשה להם היה זכאי. לטענת התובע, הינו זכאי לפדיון חופשה בגין שלוש שנות עבודתו האחרונות בלבד בסך של 6514 ₪, לפי חישוב של 25.5 ימי חופשה בהתאם לתעריף יומי של 256 ₪. התובע טען כי שולם לו בפועל סכום של 4166 ₪ לכן נותרה לזכותו יתרה בסך של 2348 ₪. עוד טען התובע, כי קיים חשד לזיוף התלושים, מאחר ובתלוש השכר לחודש 7/11 לא צוינו דמי החופשה ששולמו התובע.
91. הנתבעת טענה מנגד , כי התובע שגה בתעריף החישוב היומי של יום חופשה, מאחר וחישב את התעריף היומי (256 ₪) על פי 8 שעות עבודה ביום בעוד הוכח כי עבד בממוצע 6.19 שעות ליום, לכן התעריף היומי הינו 198 ₪ וזכאותו לדמי חופשה עומדת על סך של 5049 ₪ לכל היותר.
92. עוד טענה הנתבעת, כי התובע טען טענות עובדתיות סותרות בקשר לימי החופשה אותם נטל, כאשר בכתב תביעתו (ס' 28) טען כי הנתבעת נמנעה ממתן חופשה עד לחודש 6/11 ובחקירתנו הנגדית שינה את גרסתו והודה כי היה בחופשה בשנה הראשונה. ואף שולם לו בגין כך.
93. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובע לא שיקלל בחישוביו את דמי החופשה שקיבל בחודש 7/11 בסך של 1621.63 ₪. בהקשר לטענת התובע בסיכומיו כי קיים חשד לזיוף התלושים, טענה הנתבעת כי מדובר בטעות סופר שנפלה בתלוש ותוקנה בזמן אמת. עוד הדגישה הנתבעת, כי התלושים המעודכנים מצויים במערכת השכר של הנתבעת ("מיכפל 2000"), הודפסו כולם בתאריך 9.6.13 לאור דרישת התובע לערוך גמר חשבון וצורפו לכתבי הטענות. לעמדת הנתבעת, התובע הוא שבחר לשמור עמו תלוש בלתי מעודכן ואין בכך ללמד דבר.
94. עוד טענה הנתבעת, כי התובע קיבל 37 ימי חופשה בתשלום בסך כולל של 8955.93 ₪ לכן קיבל ימי חופשה מעבר לזכאותו על פי דין. הנתבעת הציגה תחשיב מפורט של ימי החופשה אשר שולמו לתובע, לפיו בעוד התובע היה זכאי לתשלום בגין 37 ימי חופשהX 198 = 7326 ₪, בפועל שולם כאמור 8955.93 ₪.
הנתבעת שבה והדגישה כי גם בעניין דמי החופשה, התובע לא התייחס באופן קונקרטי, בתצהיריו בעדותו או בסיכומיו לתאריכים בהם יצא לחופש כפי שהופיעו באופן מדויק בתצהירי הנתבעת ולא לימי החופשה אותם נטל.
95. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בסוגיה זו אנו קובעים כי התובע אינו זכאי לתשלום נוסף בגין דמי חופשה, מהטעמים הבאים: