131. הנתבעת הדגישה כי היא העסיקה ומעסיקה הורים רבים וביקשה לחייב את התובע בהוצאות בשל העלאת עילת התביעה בגין אפליה, באופן חסר בסיס, לאחר שהתובע ויתר עליה כלאחר יד.
132. לאחר ששקלנו בכובד ראש את טענות הצדדים בנוגע לסוגיית האפליה, באנו לכלל מסקנה כי התובע לא הוכיח את טענתו כי סיום עבודתו בנתבעת בוצע על רקע אפלייתו ונפרט.
133. עיון בסיכומי התובע העלה כי הצדק עם הנתבעת, והתובע אכן זנח את דרישתו לסעד כספי בגין טענת האפליה. יוער, כי גם לאחר קבלת סיכומי הנתבעת בהם טענה הנתבעת כי התובע זנח תביעתו זו, לא הגיש התובע סיכומי תשובה או תגובה אחרת מטעמו, בה הכחיש את טענת הנתבעת והבהיר כי הוא עומד על דרישתו לקבלת סעד כספי בגין אפליה. בהתאם לכך, אנו קובעים כי התובע זנח את תביעתו לפיצוי בגין אפליה ודי בטעם זה כדי לדחות את דרישתו.
134. מעבר לדרוש, בחנו לגופה את טענת התובע כי הוא זכאי לפיצוי בגין אפלייתו, ומצאנו כי התובע לא הוכיח טענתו. כאמור לעיל, קבענו כי המוטיבציה לסיום יחסי העבודה הייתה של התובע אשר בחר להתפטר מעבודתו והודיע על כך עוד במהלך חודש מרץ 2013.
בנוסף, התובע לא הוכיח את טענתו כי הנתבעת הייתה מודעת להליך הפונדקאות בו בחר. לעניין זה, הנתבעת הוכיחה כי הודעת הדוא"ל אותה שלח ב"כ התובע ביום 26.5.13, נשלחה לכתובת דוא"ל שגויה . תשובת התובע בהקשר זה בחקירתו הנגדית, אשר טען כי הפקידה (אורה) מסרה לו שהמייל הגיע, אין בה די. לעניין זה, הוכח בפנינו כי אף שהנתבעת ביקשה לזמן פקידה זו לעדות, התובע בחר שלא לזמנה .
135. שקלנו את גרסת התובע לפיה מר אלקלעי וכל עובדי הנתבעת ידעו היטב על הליך הפונדקאות בו נטל חלק אל מול גרסת הנתבעת, גרסה לה הייתה שותפה גם רעיית התובע, גב' וייס, כאמור בתצהירה , לפיה הליך הפונדקאות לא היה ידוע לנתבעת ולא היה קשור כלל בסיום עבודתו של התובע.
136. בעניין זה, עדיפה עלינו גרסת הנתבעת. מר אלקלעי הכחיש מכל וכל בתצהירו ובעדותו כי ידע על הליך הפונדקאות אותו עברו התובע ורעייתו . גרסתו של מר אלקלעי, סבירה ואמינה עלינו ואף עולה בקנה אחד עם גרסת העובדים הנוספים במסעדה, מר ברדה ומר גרובר , אשר הצהירו כי מעולם לא ידעו כי התובע בהליך פונדקאות וכי הנתבעת אינה נוהגת להפלות בין עובדיה על רקע הורות אלא אף מתחשבת בהם.
137. גם באמור בתצהירה של גב' וייס כי מר אלקלעי ידע על הליך הפונדקאות ובשל כך פוטר התובע, אין כדי להוכיח את טענתו כבדת המשקל של התובע, מאחר ומובן כי אין גב' וייס יכולה להעיד על הסיבה לסיום עבודת התובע ומדובר בעדות סברה. בהתאם לכך, התובע לא הוכיח עילה משפטית המקנה לו הגנה מפיטורים מכוח חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות.