16. בהמשך לכך, במהלך חודש 4/13 פנה התובע למר אלקלעי וציין כי אינו מתכוון לחפש עבודה עד לנסיעתו לחול בחודש 7/13 לכן הוסכם על הארכת תקופת ההודעה המוקדמת עד אמצע חודש 6/13.
17. לטענת הנתבעת, מאחר וחלה התדרדרות בתפקודו ובהתנהגותו של התובע בעבודתו, אשר ניכר כי מאס בעבודתו, החליטה הנתבעת לוותר על חלק מתקופת ההודעה המוקדמת, כך שעבודתו תסתיים בסוף 5/13 וישולם לתובע עד לסוף חודש 6/13. בהמשך לכך, רשמה הנתבעת את השתלשלות האירועים במכתב מיום 30.5.13 שנמסר כאמור לתובע.
18. הנתבעת טענה כי התובע לא התמודד כלל עם העדויות אותן הביאה אשר תמכו בגרסתה. בנוסף, התובע אף לא העיד עדים נוספים מטעמו, מלבד רעייתו אשר לא יכולה להעיד על הדברים מידיעה אישית, אף שבישיבת קדם המשפט הצהיר התובע שיעידו שני עדים נוספים מטעמו. לשיטת הנתבעת, הימנעות התובע מלזמן עדים אשר לטענתו היו עדים למתרחש, צריכה להיזקף לחובתו.
19. עוד טענה הנתבעת, כי התגלתה סתירה בעדות התובע, כאשר מחד, טען התובע כי נודע לו לראשונה בהפתעה על פיטוריו ביום 1.6.13, ומאידך, הוכח כי עוד בסוף חודש 5/13 ערך התובע חפיפה לקונדיטורית אחרת שעתידה הייתה להחליפו בתפקיד.
20. בכל הקשור לטענת התובע לפיה מר אלקלעי שיקר בעדותו, טענה הנתבעת כי מדובר בטענה חסרת בסיס אשר ראויה לגנאי. לשיטת הנתבעת, כל שאמר מר אלקלעי בעדותו היה כי המכתב לא היה מכתב התפטרות, אמירה שהינה נכונה מאחר ומדובר במכתב שמעלה על הכתב סיכום של דברים. בנוסף, הוכח כי מר אלקלעי דבק בגרסתו כי התובע התפטר לכל אורכה של עדותו.
21. אשר לטענת התובע כי לא היה לו זמן להודיע למר אלקלעי כי הוא מתפטר מעבודתו יום לפני חתונתו, לפיכך הוכח כי ההודעה על ההתפטרות מעולם לא ניתנה, טענה הנתבעת כי מעדותו של מר אלקלעי לא עלה, כפי שביקש התובע להסיק, כי התובע לא התפטר מעבודתו אלא רק כי יכול שהודעת ההתפטרות ניתנה במועד שאינו 20.3.13 אלא בסמוך לו, זאת כפי שטענה הנתבעת מתחילת ההליך.
22. לאור כל האמור לעיל, טענה הנתבעת כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים. לחילופין, טענה הנתבעת כי חישוב הפיצויים שגוי מאחר ושכרו הממוצע של התובע בשנה האחרונה לא עמד על סך של 5503 ₪, לכן זכאותו לפיצויי פיטורים, מעבר לכספים שהופקדו לטובתו בקופת הגמל, אינה עולה מעבר לסך של 7878.77 ₪.
המסגרת הנורמטיבית-
23. הלכה פסוקה היא כי פיטורים או התפטרות הם אקט חד צדדי של צד לחוזה עבודה בו הוא מביא לידיעת הצד שכנגד בצורה ברורה את כוונתו להביא לניתוק יחסי העבודה בין הצדדים. משבאים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים בין העובד והמעביד לידי גמר, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלבנטיות ומהן להסיק את המסקנה, ואין ללמוד מקטע הדברים אלא מהתמונה כולה (ראו-דב"ע ל/3-18 בנצילוביץ נ' "אתא" בע"מ פד"ע ב 41).