24. עוד נפסק, כי מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר; כיצד יראהו הצד השני או כיצד יחשב בעיניו של הצד השני הוא חסר משמעות ונפקות (ראו – דיון לב/3-58 (ארצי) רשות השידור נ' מאיר אשל פד"ע ד 298).
25. בעת הכרעה מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום, יש לבחון, בין היתר, למי מהצדדים הייתה מוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. על בית הדין להכריע בסוגיה זו על פי המסכת העובדתית המובאת בפניו. יש להסיק לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם. לעיתים נגרר הצד היוזם את הפסקת העבודה בפעולתו אחר התנהגות הצד המעוניין בכך. במקרים כאלה, ייתכן כי מה שנראה על פניו כהתנהגות המלמדת על התפטרות הוא למעשה פיטורים – או ההיפך.
מן הכלל אל הפרט -
26. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בכובד ראש, שוכנענו כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים מהטעמים שיפורטו להלן:
27. ראשית, הוכח בפנינו כי המוטיבציה לסיים את יחסי העבודה הייתה של התובע. בהקשר זה, גרסת הנתבעת, לפיה הנתבע התפטר מעבודתו, עדיפה עלינו על פני גרסת התובע כי פוטר מעבודתו בהפתעה. גרסתו של מר אלקלעי בעניין זה, אשר הצהיר על השתלשלות האירועים אשר הובילו לסיום עבודתו של התובע בפירוט רב, הייתה קוהרנטית ולא הופרכה בחקירתו . בנוסף, גרסת מר אלקלעי קיבלה חיזוק מעדויותיהם של עובדים נוספים במסעדה.
כך הצהירה גב' אלון כי :
" "בתחילת שנת 2013 היו לי שיחות רבות עם התובע במהלך הפסקות הסיגריה במרפסת. בהפסקות אלה סיפר לי התובע - לא פעם ולא פעמיים – כי נמאס לו מהעבודה, וכי הוא "מחפש מקום עבודה שיכניס יותר כסף" כי הוא מתכנן לקנות בית... ".
וכן –" בשיחה אחרת, בסביבות חודש מרץ 2013 סיפר לי התובע שהוא התפטר מהעבודה והביע שביעות רצון על כך שהוא עוזב את המסעדה. הוא סיפר באותה שיחה, כמו גם בשיחות דומות, שהוא כבר לא נהנה מהעבודה, ש"כל הזמן לא כיף לו" לא בעבודה וגם לא עם שאר העובדים".
כך, הצהיר גם מר טל גרובר :
"זכורה לי שיחה אחת עם התובע בסביבות חודש אפריל 2013, כאשר הוא ישב על הבר של המסעדה – אני חושב שנאכל ארוחת צהריים. התובע סיפר לי שהוא התפטר מעבודתו ואף אמר שהוא "שונא את העבודה כאן ואת האנשים". למיטב זכרוני שאלתי אותו למה הוא עדיין עובד במסעדה אם הוא כל כך סובל והוא הסביר שהוא מתכוון לעבוד עד לטיסה שלו לחו"ל".