11. היקפה של חובת היידוע אינו מוחלט. בע"א 718/06 סתחי נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, ניתן ביום 30/10/2007 להלן: "עניין סתחי") נאמרו מפי כבוד השופט ג'ובראן הדברים הבאים היפים לענייננו:
"לא ניתן לדרוש, לא כעניין של מדיניות ולא מתוך ההיגיון הסביר, כי בטרם יבוצע כל הליך רפואי שהוא יידרש הרופא המטפל לשטוח בפני המטופל את אין-ספור ההשלכות והתוצאות שעשויות להיות להליך, נדירות ככל שיהיו. יתרה מכך, חובת יידוע בהיקף בלתי מוגבל לא תיטיב גם עם המטופל, אשר ימצא עצמו נחשף למידע רב מכדי שיוכל להתמודד עמו, כך שהדבר למעשה יפגע ביכולתו להגיע להחלטה מושכלת. מתוך שיקולים אלו התוותה הפסיקה את היקפה של חובת היידוע באמצעות בחינת שכיחות הסיכונים הצפויים מן ההליך והיקפם, אל מול אופי ההליך ודחיפותו".
12. הרופא המטפל על פי האמור בחוק ובפסיקה מחויב למסור למטופל את הסיכויים והסיכונים וזאת מהטעם שלמטופל יש אוטונומיה על גופו והוא זה שצריך להחליט בסופו של דבר איזהו טיפול יהלום את צרכיו באופן האופטימאלי מבחינתו (ראו עניין סתחי וכן ע"א 6153/97 שטנדל נ' פרופ' שדה, פ"ד נו (4) 746, 757 (2002) סוכמו הדברים:
"...הסכמה מדעת לטיפול מבוססת על שקלול של חיוניות הטיפול וסיכויי הצלחתו, מצד אחד, עם תדירות הסיבוך האפשרי ומידת חומרתו, מצד שני. זהו מאזן הסיכויים והסיכונים...הזיקה בין פרטי המידע הרלוואנטיים מגדירה את היקף הגילוי הנדרש, ומחייבת מתן מידע מלא על סיכויי ההצלחה. ככל שהטיפול אינו חיוני, כך כוללת חובת הגילוי מתן מידע מפורט יותר".
13. ויודגש כי חוק זכויות החולה מציב דרישה להסכמה בכתב במקרה של הפריה חוץ גופית. אין בחוק אין כל דרישה או הנחיה כי טופס הסכמה ינוסח באופן מסוים, כפי שמציג זאת בא כוחם של התובעים ואין כל דרישה כי טופס הסכמה יהיה עדכני ומפורט לפרטי פרטים (ראו עדי אזר ואילנה נירנברג רשלנות רפואית, מהדורה שנייה, עמ' 245). כך למשל בעניין ע"א 560/84 נחמן נ' קופת חולים, פ"ד מ(2) 384, הועלתה טענה כי טופס הסכמה, עליו חתמו התובע ואשתו בשנת 1973, אינו עוד בשימוש ועל כן לא היה מקום להסתמך על טופס זה שפג תוקפו. שופטי בבית המשפט העליון לא סברו שערכו של הטופס החדש רב יותר מערכו של הטופס הישן והשקפתם קיבלה ביטוי באמירה לפיה:
"בטופס החדש אין פירוט רב יותר של היקף ההסברים שנתנו, וגם אין לדרוש, שבטופס כזה ייכנסו לפרטי פרטים" (שם).
המסקנה מפסק דין זה הינה שבית המשפט איננו צריך לבחון טופס הסכמה במישור פורמאלי - פרוצדוראלי אלא לפי בחינה מהותית שעניינה תוכנו של הטופס ובעיקר ההנחיות והאזהרות המופיעות בו.
14. לא מן המותר לציין בנקודה זו כי בספרם של עדי אזר ואילנה נירנברג, רשלנות רפואית, מהדורה שנייה, עמ' 245) צוין כי סעיף 14 (א) לחוק זכויות החולה קובע שבמקרים המנויים בתוספת - לרבות הפריה חוץ גופית - נדרשת הסכמה בכתב ובה תמצית ההסבר שניתן למטופל, אך נאמר בפסיקה, כי בכך אין די. בע"א 560/84 נחמן נ' קופ"ח פד"י מ' (2) 384, 387 נאמר בעניין זה:
"הבעיה היא, אם הוסברו לתובע, בטרם הסכים, הסיכונים הכרוכים בבדיקה. אם אכן הוסבר לו, כי אז ההסכמה תופסת ומחייבת ואין לייחס לרופאים שבצעו את הבדיקה מעשה תקיפה או מעשה נזיקין כלשהוא. אם לא הוסברו לו הסיכונים, כי אז ההסכמה חסרת נפקות והבדיקה תיחשב כמעשה תקיפה המהווה עוולה בנזיקין".