"אפשרות זו קיימת רק כאשר ההורות ההסכמית נרקמה תחת עינה הפקוחה שלה רשות השופטת או רשות אדמיניסטרטיבית. הטעם לכך הוא הצורך לוודא שההסכם המתגבש אינו מקפח את טובת, רווחת או זכויות הצדדים השונים להליך ההפריה, ובראש ובראשונה את אלה של היילוד לעתיד לבוא, העשוי להיות הפגיע ביותר ובה בעת מי שהאינטרסים שלו לא בהכרח יילקחו בחשבון".
כן עולה מסקירת פסקי הדין השונים שניתנו עד למועד כתיבת המאמר, כי החלטותיהם השונות של בתי המשפט היו כהסדר ביניים עד למועד בו יסדיר המחוקק את עניין ההורות ההסכמית, לרבות בהתייחס לסיטואציה של בני זוג חד מיניים אשר רק אחד מהם הינו ההורה הגנטי/ביולוגי של הילד שנולד.
ד"ר מרגלית במאמרו הנ"ל ציין כי:
"מתן תוקף להורות הסכמית והכרה בה בלא כל פיקוח ובחינה קפדנית של מהות ההסכם המתגבש... עלול לפגוע בערכים ציבוריים חברתיים מן המעלה הראשונה".
עוד נאמר באותו מאמר כי:
"קצב התפתחות מדעי הביולוגיה והרפואה והתקדמותם מסחרר, ודומה כי כל תרחיש בתחום שנכון להיום דמיוני, יהפוך מהר מאוד לדילמה האתית – משפטית הסבוכה של המחר. לא זו אף זו, הפתיחות החברתית מביאה בכנפיה מבני משפחה שונים ומגוונים, שמעצימים בתורם את דילמות קביעת ההורות המשפטית במנעד רחב של מקרים".
37. צו הצהרתי אינו נדרש כדי שהזכות תגיע לעולם, אלא לצורך הוכחת זכות זו.
לדוגמא, כאשר המדובר בירושה, הרי במות אדם עובר עזבונו ליורשיו, וצו הירושה רק מכריז מי הם היורשים.
עיין לדוגמא בע"א 62/50 גוטוטר נ' פרידמן, פד(ז) 746, 750-752, בו התייחס כב' השופט זוסמן למהותו של צו הירושה כצו הצהרתי, שכן הצו לא נדרש לשם הוכחת זכות, שכן היורשים זכאים לחלקם בירושה ברגע מותו של אדם.
גם בצו אבהות, בהתייחס לאב גנטי, האבהות קיימת בלי הצו, והצו רק מכריז על קיומה.
בניגוד למקרים אלה, ההורות של בן הזוג של ההורה הגנטי אינה הורות קיימת מבחינה ביולוגית/גנטית, ועל-מנת שהיא תוכר משפטית, יש צורך בצו שיקבע זאת.
כאשר לא מתקיים קשר ביולוגי גנטי בין האם המבקשת הכרה ככזו לבין הילוד, נדרשת בחינה חיצונית של בית המשפט, אשר יקבע האם אכן מערכת היחסים בין הילוד לאותה מבקשת הינה מערכת יחסים הורית, ועוד קודם לכן יש לבחון האם בין המבקשת לבין האם הביולוגית/גנטית יש קשר של זוגיות.
לקביעה כזו יש נפקות כלפי כולי עלמא, ומטרתה לוודא שלא נעשו מעשים הנוגדים את תקנת הציבור.