בהקשר לכך סברה כב' השופטת שבח, כי אין מקום לרומם את צו ההורות הפסיקתי שניתן לבן-זוג שאין לו זיקה גנטית לילד מעבר לצווי ההורות הניתנים מכוח חוק האימוץ או חוק הפונדקאות, ויש לשאוף להלימה בין הוראות החוקים השונים, הנותנים מענה להורות שאינה הורות גנטית/ביולוגית.
עוד ציינה כב' השופטת שבח, כי בטרם מתן צו הורות פסיקתי, היה קיים קשר רגשי בין הילד לבין אותה בת-זוג של האם הגנטית, המבקשת להיות אמו השנייה, אולם לא היה קיים קשר של הורות בראיה משפטית.
דעתו של כב' השופט יונה אטדגי, אשר הצטרף לכב' השופט שוחט בעניין מועד התחולה של צו ההורות באותו עניין ספציפי, הייתה כי באופן עקרוני הוא נוטה לומר שאכן צו ההורות הפסיקתי הינו צו מכונן/קונסטיטוטיבי, ולא צו הצהרתי בלבד, כפי שפסקה כב' השופטת שבח.
35. בשאלה עקרונית זו, עוסק גם מאמרו המפורט של ד"ר יחזקאל מרגלית, "הורות משפטית מן הדין ומן הצדק - גבולותיו הנורמטיביים הראויים של צו ההורות הפסיקתי", משפטים, (מז), 113.
במסגרת מאמר זה, קיים פרק העוסק בנושא ההכרה באימהות נוספת של בת הזוג הלסבית.
ד"ר מרגלית סובר כי מתן פסק-דין הצהרתי, אשר יקבע כי בת-הזוג הינה הורה נוסף של הילוד מבלי שמתקיים בין ההורה הנוסף לבין הילוד קשר גנטי כל שהוא, הינו שגוי, שכן המדובר בצו הורות קונסטיטוטיבי היוצר את האימהות הנוספת, מבלי שהתקיים קודם לכן קשר גנטי/ביולוגי/פיזיולוגי בין השניים.
ד"ר מרגלית סוקר את ההתפתחות מאז אותו מקרה מיוחד בעניין ת.צ. ועד למצב שבו גם היועץ המשפטי אינו מתנגד להכרה בהורות של בת הזוג של האם הגנטית/ביולוגית, וכך נאמר במאמרו של ד"ר מרגלית:
"... בנידון דנן מדובר בצו הורות קונסטיטוטיבי המבקש ליצור יש מאין את האימהות הנוספת חרף העדרה של הזיקה הגנטית בין האם הנוספת ובין הילוד... לדידי, מתן פסק דין הצהרתי מתאים רק כאשר יש זיקה גנטית, ואין נדרש בית המשפט אלא להכריז דקלרטיבית על קיומה של האימהות המשפטית הנובעת מכך. אולם כאשר מדובר בצורך קונסטיטוטיבי של יצירת אימהות משפטית, הדרך הכבושה לרבים לשם השלמת הכרה זו היא רק צו ההורות הפסיקתי..."
ד"ר מרגלית אף הצביע במאמרו כי:
"הפיצול ההולך וגובר בין המציאות הביולוגית ובין המציאות המשפטית הנקבעת על פי הרישום במרשם האוכלוסין מערער את המשמעות העמוקה והרחבה יותר שיש לקשרי הורים-ילדים במדינה יהודית ודמוקרטית, שבה ההלכה היהודית ותובנותיה בדבר ההורות הטבעית-ביולוגית, היא עדיין שחקן מרכזי מאד הן בהיבט המשפטי והן בהיבט החברתי. אשר על כן, לכל הפחות בהקשר של רישום ההורות המשפטית, יש לעשות כל מאמץ לשמר את הזיקה שבין ההורות הביולוגית גנטית ובין ההורות המשפטית הנרשמת במרשם."
36. עוד קודם למאמרו האחרון, התייחס ד"ר יחזקאל מרגלית במאמרו "כך לא בונים הורות הסכמית", המשפט ברשת – זכויות אדם, מבזק הארות פסיקה 46 (יולי 2015) לשאלה האם בשלו התנאים בישראל להכרה בהורות הסכמית במכוננת הורית משפטית בלא זיקה ביולוגית, גנטית או פיזיולוגית לילד.
ד"ר מרגלית מצביע על חשיבות הפיקוח של הרשות השופטת או של רשות אדמיניסטרטיבית אשר לה תוקנה הסמכות לכך על בחינת קביעת ההורות ההסכמית ובלשונו: