5. ממועד הלידה מגדלות שתי המשיבות בפועל את הקטינה.
6. בתאריך 25/9/16, כחמישה וחצי חודשים לאחר לידת הקטינה, הגישו המשיבות תובענה למתן צו הורות פסיקתי שיקבע כי המשיבה 2 אף היא אמה של הקטינה.
במסגרת התובענה התבקש צו הורות פסיקתי בהתייחס להורות המשיבה 2 על הקטינה שהינה בתה הביולוגית של המשיבה 1, כך שיחולו בהתייחס למשיבה 2 כל החובות, הזכויות, והסמכויות הקיימות בין הורה ובין ילדו, וכן נתבקש סעד שעניינו מתן הוראה למשרד הפנים לרשום את הקטינה כבתה של המשיבה 2 במרשם האוכלוסין, באופן שהקטינה תישא את שם המשפחה המשותף של המשיבות 1 ו-2, וזאת בלא צורך בתסקיר ובלא הליך משפטי נפרד.
בתובענה לא התייחסו המשיבות לשאלת מועד תחולתו של צו ההורות הפסיקתי.
7. היועץ המשפטי לממשלה, בתגובתו מתאריך 3/1/17, הודיע כי אין לו התנגדות למתן הצו המבוקש, אולם ביקש כי לאור השלכות הצו על המשיבות ועל הקטינה יינתן הצו במעמד הצדדים.
בתאריך 15/1/17 התקיים דיון במעמד הצדדים, ובמהלך הדיון התעוררה המחלוקת האם יש מקום ליתן את צו ההורות הפסיקתי בתחולה רטרואקטיבית ממועד לידת הקטינה או בתחולה ממועד נתינתו.
עמדת היועץ המשפטי לממשלה הייתה כי המדובר בצו מכונן, אשר ככלל אמור להיות בעל תוקף ממועד נתינתו, בעוד המשיבות ביקשו כי תחולת הצו תהא ממועד הלידה.
פסק-דינו של בית משפט קמא
8. בית משפט קמא פירט את הרקע למתן צו הורות פסיקתי, הניתן בהתייחס להורה שאינו קשור לילד בקשר גנטי או ביולוגי, וזאת ללא צורך בהליך אימוץ, ולעיתים אף ללא תסקיר. בית משפט קמא סבר כי במקרה בו קטין נולד למשפחה ולהורות משותפת של שני בני זוג, שאחד מהם הוא ההורה הגנטי/ביולוגי, הרי מדובר בצו הורות פסיקתי הצהרתי ולא בצו הורות מכונן.
לדעת בית משפט קמא, השיקול המנחה במתן צו ההורות הפסיקתי הינו החלטתן המשותפת של בנות הזוג ללדת את הקטינה, וזאת בעת שקיימת ביניהן מערכת יחסים זוגית, כך שבסופו של יום נולדה הקטינה לתוך מערכת משפחתית כזאת.
עוד לקח בית משפט קמא בחשבון בקביעתו, את הנתון על-פיו המשיבה 2 שימשה כהורה בפועל של הקטינה ממועד לידתה. בית משפט קמא סבר כי מעמד המשיבה 2 דומה למקרה של "אפוטרופוס למעשה" המעוגן בסעיף 67 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות המשפטית"), וכי צו ההורות הפסיקתי בעניינה של המשיבה 2 דומה למקרה של צו המצהיר על אבהות ביולוגית של אב על קטין.