4. ודוק: משניתן צו ההורות והוחלט כי זה חל מיום הלידה, לאחר שבית המשפט בחן מכלול השיקולים, הרי שבכך "מיסד" משפטית את המצב "העובדתי" ששרר לפני מתן הצו (היינו: לידת ילד לתוך תא משפחתי, כאשר לידתו היא פרי החלטה ותכנון משותפים). בית משפט אינו יוצר בכך הורות יש מאין, אלא שההורות קיימת והוא אך מצהיר עליה. בהקשר זה היטיב לתאר זאת בית משפט קמא בגדרי פסק דינו, תוך שהפנה לעמדתו של השופט נ. שילה בתמ"ש 41067-04-16 ב"כ היועמ"ש נ' פלונית [פורסם בנבו] (1.12.16), אשר מקובלת עלי.
כמו כן, אין בסיווג הצו כהצהרתי כדי ליצור אנומליה או בעייתיות. המצבים הבעייתיים שהוזכרו בחוות דעתה של חברתי השופטת ורבנר, הם מצבים שהמענה להם מונח בעצם השיקולים שבבסיס מתן צו ההורות, ושבהם שיקולים שבכוחם למנוע מתן צו הורות.
כך למשל, מצב של טיפול בילד על ידי קרוב משפחה כגון סבתא, או על ידי מטפל זר, חסר את מרכיב "הזוגיות", ההכרחי, ואשר מתוכו צמחה ההחלטה המשותפת של בני/בנות זוג על הבאת צאצא לעולם, כאשר הוא נולד אל תוך אותה מערכת זוגית משפחתית קיימת.
המצב השני אליו גם התייחסה חברתי השופטת ורבנר, של הורות "הסכמית", אף הוא נבחן לפי השיקולים המנחים במתן צו הורות, ואם אלה אינם מתקיימים, הרי שלא יהיה די בהסכם כשלעצמו כדי לכונן הורות.
6. כמו כן איני מקבל את העמדה לפיה אין להעניק בנסיבות אלה לבן הזוג הנטול זיקה גנטית מעמד של הורות העדיף על זה של הורים מאמצים, בהתאם לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981, ולהורים על פי צו הורות לפי חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד הילוד), התשנ"ו-1996. על פי עמדה זו יש לשאוף להלימה, האחדה ומעין הרמוניה בין ההוראות השונות הנותנות מענה לסוגים אחרים של הורות שאינה נובעת מזיקה ביולוגית גנטית גרידא. לטעמי, ישנם הבדלים מהותיים המאבחנים בין המקרה הראשון לבין שני האחרונים, ואלה מצדיקים מתן מעמד שווה להורות על פי צו הורות פסיקתי מיום הלידה, לזה של הורות גנטית. ראשית, יש לזכור כי לפני בני או בנות זוג מאותו מין החפצים להביא צאצא לעולם, לא מתאפשרת הולדת ילד שיש לו זיקות גנטיות לשניהם ובהכרח, כיום, זיקתו הגנטית האפשרית תהא לאחד מהם בלבד. מכאן יש להכיר במעמדה השווה של הורות בעל הזיקה לזיקה להורותו של בן הזוג האחר – בעל הקשר הגנטי, והאבחנה ביניהם אינה רצויה ובוודאי אינה משרתת את טובת הילד. הדברים אמורים שעה שלילד אין זיקה גנטית מוכרת אחרת, ובהינתן העובדה כי הוא נולד מתרומת זרע אנונימית. שנית, ולכך הקדים והתייחס השופט נ' שילה בתמ"ש 41067-04-16 הנ"ל, הן בהורות על פי צו אימוץ והן בהורות על פי חוק הסכמים לנשיאת עוברים נדרש ניתוק אותה זיקה שקיימת ואשר קדמה לצו האימוץ ולצו ההורות, בין אותו ילד לבין הוריו הביולוגים/גנטיים או עם האם הנושאת שילדה את הקטין, זאת על מנת להצהיר על זיקתם הבלעדית של ההורים המאמצים או המיועדים.