--- סוף עמוד 9 ---
"במקום שעולה שאלה לגבי התקיימותם של תנאי סעיף 13(א)(1) לא תינעל במקרים מתאימים הדלת לבדיקה נוספת, כדי לברר את תחולתם של 60 הימים בסעיף 13א(ג). ואולם, על הבדיקה להיות קפדנית מאין כמוה, כדי למלא אחר רצון המחוקק, וכמובן לחלוף הזמן בהעלאת הבקשה יש רלבנטיות רבה גם בהקשר טובת הקטין, שיקול ראש וראשון לכל (סעיף 1 לחוק האימוץ)" (עניין הדחיה על הסף, בפסקה י"ז; ההדגשה במקור).
נקבע, כי דחיה על הסף משמעה חסימת דרכו של המבקש מבירור טענותיו באשר לשאלה האם היתה "אפשרות סבירה" לאתרו, והאם החלה לגביו ספירת 60 הימים המנויים בחוק, ולכן יש לברר טענה זו לגופה. עם זאת, הודגש כי:
"חשוב לשוב ולהבהיר כי בחינת השאלה האם היתה 'אפשרות סבירה' לאתר את אבי הקטין צריכה להיעשות על-ידי בית המשפט לענייני משפחה בזהירות ובקפדנות רבה, נוכח מורכבותה של הסוגיה והשיקולים כבדי המשקל העומדים בבסיס ההסדר שקבע המחוקק" (שם, בפסקה י"ט; הדגשה במקור).
פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה
ז. לאחר שנדחו בקשות רשות הערעור על ההחלטה לדחות את הבקשה לסילוק על הסף, ניתן ביום 9.10.16 פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, שבמסגרתו התקבלה בקשת המבקש לביטול פסק הדין המכריז על הקטין כבר-אימוץ כלפיו. נפסק, כי רשויות הרווחה לא עמדו במוטל עליהן מכוח סעיף 13(א)(1) לחוק כדי להקים את החזקה לפיה אין אפשרות סבירה לזהות את האב. בית המשפט נדרש לכל אחד מן התנאים הקונקרטיים: אשר לבדיקה במרשם האוכלוסין (לפי סעיף 13(א)(1)(א) לחוק), הפנה בית המשפט לעדותו של מנהל הגנזך במשרד הפנים ורשם האימוצים, לפיה לא ניתן לאתר אדם במרשם האוכלוסין מבלי שבידי הרשויות שם משפחתו או עיר מוצאו, וכי המידע שהתקבל על אודות המבקש בענייננו – גילו, העובדה שאינו מתגורר בעיר מגוריה של האם וכן עובדת פטירתו של אביו, אין בהם כדי לאתרו במרשם. אף באשר לבדיקת המידע המצוי ברשותן של רשויות הרווחה (לפי סעיף 13(א)(1)(ב) לחוק), הפנה בית המשפט להצהרתה של העובדת הסוציאלית לפיה לא היה בידי הרשויות מידע שיש בו כדי לסייע לאיתור המבקש. ואולם, בית המשפט מצא כי רשויות הרווחה לא קיימו את התנאי של בדיקת קיומן של פניות אליהן מצד אדם הטוען כי הוא הורה הילד או בן משפחתו (לפי סעיף 13(א)(1)(ג) לחוק); זאת, משפסק כי תנאי זה מתקיים אך אם ניתן על-ידי רשויות הרווחה זמן מספיק, שבמהלכו יוכל האב לאתר את בנו