“[T]he Court is under no illusion that this tragic case is other than an unbelievably traumatic event. . . . While cognizant of the heartache which this decision will ultimately cause, this Court is presented with no other option than that dictated by the law in this state. Purely equitable principles cannot be substituted for well-established principles of law”.
(שם, בעמ' 693, ההדגשה שלי – ח"מ).
4) במקרה נוסף בעל נסיבות קרובות לשלנו נפסק כי אין לפגוע בזכותו של אב ביולוגי לגישה לערכאות אך מהטעם שהוא לא עמד בסד הזמנים שנקבע להגשת הערעור – ראו: M.N.M., 605 A.2d 921 (D.C 1992). במקרה זה האם הביולוגית סירבה לגלות לאב פרטים כלשהם מעבר לעובדה שהיא בהריון, ומסרה את הילד לאימוץ, תוך שהיא מציינת בפני רשויות הרווחה כי היא יודעת את זהות האב, אך איננה יודעת כיצד ליצור עמו קשר. בחלוף למעלה משנה ממועד ההחלטה למסור את הילד לאימוץ – האב גילה את דבר קיומו של הליך האימוץ והגיש בקשה לביטולו. בית המשפט לערעורים בוושינגטון DC קבע כי יש לדון בערעור, למרות שזה הוגש כעבור שנה ו-25 ימים ממועד החלטת האימוץ, וטווח הזמנים להגשת הערעור מוגבל שם, על פי החוק, לתקופה של שנה בלבד ממועד מתן ההחלטה. בית המשפט נימק את הכרעתו זו בכך שהאב עשה כל שביכולתו בהתאם למידע הדל שהיה בידיו (האב הביולוגי ידע על עצם ההריון, אך לא ידע באיזו מדינה האם ההרה נמצאת), ולפיכך אין הצדקה
--- סוף עמוד 73 ---
לפגיעה החמורה בזכות גישתו לערכאות ולזכותו לחיי משפחה שתגרם כתוצאה משלילת זכותו להגיש ערעור.
5) בפסק דין עדכני יותר, משנת 2000, קבע בית המשפט העליון של מדינת לואיזיאנה שבארצות הברית כי האינטרס של הורה בקיום יחסים עם ילדו הוא בגדר זכות המוגנת על ידי התיקון ה-14 לחוקה האמריקנית. עוד נקבע כי אין לייחס משמעות לכך שהאב הביולוגי ידע על עצם לידת בנו ולא פעל מיוזמתו להבטחת זכויותיו, שכן החוק בלואיזיאנה מחייב מתן הודעה לאב במסגרת הליך אימוץ מטעם הרשויות, וזאת נוכח החשיבות שמיוחסת לשמירת הקשר הביולוגי. יוער, כי אף במקרה זה העביר בית המשפט בסופו של דבר את המשמורת בקטין לידי האב הביולוגי (ראו: IN RE A.J.F APPLYING FOR PRIVATE ADOPTION, 764 So. 2d 47 (La.2000)).
העובדות במקרה הנ"ל מאלפות בקירבתן לענייננו: בפרשה זו האם והאב הביולוגי נפרדו. האם רשמה מישהו אחר בתור האב ושניהם הסכימו למסירה לאימוץ. האב גילה את דבר הלידה שבוע אחרי שהיא ארעה והגיש תביעת אבהות כעבור שלושה וחצי חודשים. בית המשפט העליון של לואיזיאנה קבע כי האינטרס של הורה במערכת יחסים עם ילדיו נכלל בזכותו החוקתית של האב להליך הוגן (due process). הטענה שהאב חיכה יותר מדי ימים (לא פתח בהליך תוך 15 יום, כפי שנדרש על פי החוק שם, אלא שלושה שבועות ומחצה לאחר ששמע על הלידה) נדחתה, תוך קביעה שהעובדה שלא הודיעו לו על האימוץ מביאה לכך שהספירה מעולם לא החלה: