בתקנה 279(ד) לתקסד"א צומצמה מעט הסמכות הנ"ל לגבי הליכי אימוץ, שכן נקבע בה כך:
--- סוף עמוד 71 ---
"(ד) בית המשפט רשאי לדחות מועדים לפי תקנה זו ולחזור ולדחותם ובלבד שתקופת הדחייה לא תעלה על שבעה ימים, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו".
כן ראו: סעיף 8(א) לחוק בית משפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, הקובע כהאי לישנא:
"(א) בכל ענין של דיני ראיות וסדרי דין, שאין עליו הוראה אחרת, לפי חוק זה, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק; אין בהוראה זו כדי לגרוע מכללי חסיונות עדים או כללי ראיות חסויות." (ההדגשה שלי – ח"מ)
מחקר משווה מוליך לתובנות דומות, ועל כך בפרק הבא.
פרק ד': השוואות מהמשפט המשווה
22. התוצאה המוצעת על ידי מקבלת חיזוק נוסף גם מהמשפט המשווה, שנדרש לסוגיות קרובות, ועתה אביא את ממצאי בהקשר זה – בחתך לפי מדינות.
א. ארה"ב
1) בפרשת Stanley V. Illinois 405 U.S 645 (1972) דובר באימוץ של קטינים שאימם הביולוגית מתה, ואביהם הביולוגי (שלא היה נשוי לאימם) תמך בהם. באותה עת, החוק במדינת אילינוי בארה"ב קבע כי אב לא נשוי איננו נכנס להגדרה החוקית של "הורה" ולכן איננו זכאי לשימוע לגבי מסוגלותו ההורית טרם שיוכרז על הקטינים כבני-אימוץ. בית המשפט העליון של ארצות הברית קיבל בפסק דין זה את הערעור שהגיש האב הביולוגי על פסק דינו של בית המשפט העליון של מדינת אילינוי, בקבעו כי תהליך האימוץ הנזכר לעיל איננו חוקתי, שכן הוא מפר את זכות האב הביולוגי, הבלתי נשוי לאם הביולוגית – להליך הוגן.
2) בפרשת "התינוק ריצ'ארד" (IN RE KIRCHNER 649 N.E. 2d 324 (Ill. 1995)) קבע בית המשפט העליון במדינת אילינוי כי ילד בן ארבע שנמסר כבר לאימוץ, יוחזר לאביו הביולוגי, שלא היה נשוי לאם, תוך שהוא קובע כי לאב ביולוגי, שהוא בעל
--- סוף עמוד 72 ---
המסוגלות ההורית הנדרשת והרצון לגדל את ילדו, יש זכות הגוברת על זכותם של אחרים לטיפול בקטין ולמשמורת עליו. עוד נקבע כי לאב הביולוגי יש זכות למנוע את הליך האימוץ של ילדו, במנותק מרצונה של האם למסור את הקטין למשפחה מאמצת.
3) פרשה דומה נוספת היתה פרשת "התינוקת ג'סיקה" (IN RE CLAUSEN 502 N.W.2d 649 (Mich.1993)). במקרה זה נקבע כי יש להשיב את התינוקת ג'סיקה לחזקת אביה הביולוגי, הגם שכבר נמסרה לזוג הורים מאמצים, וזאת לאחר שהאם הביולוגית של התינוקת מסרה, על דרך של מצג שווא, כי פלוני מסוים הוא אביה של אותה תינוקת. האם הביולוגית שינתה לאחר מכן את דעתה ביחס לאימוץ ובתצהיר שהגישה מסרה כי פלוני איננו אביה האמיתי של התינוקת, אלא אדם אחר, ומסרה את שמו ואת פרטיו. אותו אב ביולוגי הגיש בקשה להצטרף כצד להליך האימוץ. התקיימו הליכים רבים בעניין זה בבתי משפט שונים הן במדינת איווה והן במדינת מישיגן ולבסוף נפסק על ידי בית המשפט העליון של מדינת מישיגן כי יש להעביר את התינוקת לאב הביולוגי. בית המשפט העליון של מדינת מישיגן ציטט בסוף פסק דינו את בית המשפט העליון של מדינת איווה, שדן גם הוא בפרשה כאובה זו, ואמר כך: