הערה: אצלנו יש הסדר אחר למצב מעין זה. בתקנה 277(ב) לתקסד"א נקבע כך:
"הורה שנפטר או שאין אפשרות סבירה לזהותו או למצאו, אין צורך לציינו בכתב הבקשה כמשיב, ורשאי בית המשפט לקבוע, לפי בקשת המבקש, אם יהיה משיב במקום ההורה האמור ומי יהיה משיב זה".
תקנה 278 לתקסד"א משלימה את הדברים, ומורה כדלקמן:
"לא תפורסם הודעה ברבים הנוגעת לבקשה להכרזת ילד כבר-אימוץ אלא אם כן הורה על כך בית המשפט, ולא יורה בית המשפט על פרסום כאמור אלא אם כן ראה שיש צורך בכך כדי לגלות עקבותיו של הורה או כדי לתת הזדמנות להורה להביע דעתו בדבר האימוץ; בהודעה כאמור לא יפורש שמו של הילד אלא אם כן הורה על כך בית המשפט".
--- סוף עמוד 75 ---
ב. קנדה
בעניין Kawartha Hailburton Children's Aid v. G (2012) היה מדובר באם שהיתה במערכת זוגית עם אדם מסוים, אבי ילדיה, אך הרתה בפרשה זו לאדם אחר. האם אמרה לאב הביולוגי שייתכן כי הוא האב. לאחר זמן מה האב הביולוגי גילה כי הילד נמסר לאימוץ, והחל לחשוד כי הוא אכן האב. בית המשפט העליון של אונטריו קבע כי לא נעשו מספיק פעולות לשם איתור האב, וזאת נוכח העובדה שהסתפקו בתשאול האם בלבד, מבלי לעשות כל חקירה חיצונית ועצמאית ומבלי לשאול את בני משפחתה, אשר היו מוכרים למערכת שטיפלה גם ביתר ילדיה של אותה האם. בהקשר זה בית המשפט של אונטריו קבע כדלקמן:
“I accept that the Society (הגוף האחראי על רווחת ילדים
באונטריו) has a difficult and challenging role and it is required to carry out its responsibility with finite resources. Nevertheless an order for Crown wardship (בקשה להעברת הילד לרשות המדינה – שלב ביניים באחד ממסלולי האימוץ הקיימים באונטריו) is an important step and carries very serious consequences for the child and the family. It requires the Society in my view to make reasonable efforts to identify and notify a biological father of a crown wardship application”
(התוספות שלי – ח"מ).
ג. אירלנד
1) בעניין W.S. v The Adoption Board [2009] IEHC 429 בית המשפט העליון של אירלנד ביטל צו אימוץ מכיוון שלא הודיעו לאב בדבר הליך האימוץ שנעשה לגבי בתו. במהלך השנים הראשונות שלאחר הולדת הילדה – ההורים חיו בזוגיות, אך לאחר מכן האב הואשם בפלילים בגין שריפת ביתם המשותף ולפיכך ברח מאירלנד. כאשר האב חזר לאירלנד הוא הורשע וריצה עונש של 3 שנות מאסר. האם נישאה לאדם אחר והוא אימץ את בתה, בת ה-5 (בהסכמת האם), מבלי שנמסרה הודעה לאב הביולוגי בדבר האימוץ. האימוץ אושר לאחר שהאם אמרה כי היא איננה יודעת היכן ניתן למצוא את האב הביולוגי, וכן כי היא חוששת ממנו נוכח המעשים בגינם הורשע והתנהגותו האלימה כלפיה. האב הביולוגי טען, לעומת זאת, כי עובדת מאסרו מוכיחה שניתן היה למצוא אותו בקלות יחסית. בית המשפט ביטל את האימוץ, תוך קביעה כי לאבות ישנה זכות להיות מיודעים בדבר הליכי האימוץ, וכי במקרה דנן חובה זו הופרה. בהקשר זה נפסק כדלקמן: