ב) החזקה הקבועה בסעיף 13(א)(1) לחוק איננה חלוטה, וניתן לסתור אותה ככל שיש דרך אחרת למצוא את ההורה הבלתי ידוע, או שמגיע מידע לגביו ממקורות שונים.
ג) הורה שלא ידע על ההריון, או על הלידה, או על הליך ההכרזה – איננו כבול לסד הזמנים של 60 הימים הקבוע בסעיף 13א לחוק, ובלבד שהגיש את הבקשה לביטול ההכרזה בתוך 15 ימים מיום שנודע לו על דבר החלטת ההכרזה ולא יאוחר מיום מתן צו אימוץ (שאז חל הדין הרלבנטי לצווי אימוץ) – הכל לאור מבנה החוק, הסביבה החקיקתית הקרובה לו, ועקרונות היסוד של השיטה המשפטית שלנו. גישה זו יש לה תימוכין אף במשפט המשווה.
ד) בתי המשפט הדנים בבקשות להכרזת ילד כבר-אימוץ (ובהליכי אימוץ אחרים) חייבים לקיים דיון בעניין (ולא לאשר את הדברים Ex Parte) – כדי למלא כיאות את פונקציית הבקרה הנתונה בידיהם בנושאים רגישים אלה.
אחרי הדברים הללו
31. לאחר שכתבתי את הדברים הנ"ל הגיעו אלי חוות הדעת של חברתי, השופטת א' חיות, וחברי, השופטים: י' דנציגר ו-נ' הנדל, וכן התוספת לחוות דעתו של חברי, המשנה לנשיאה א' רובינשטיין, ולגבי גישותיהם, ככל שהן שונות מעמדתי, אעיר בקצרה כדלקמן:
--- סוף עמוד 81 ---
א) אני עדיין סבור כי החזקה הקבועה בסעיף 13(א)(1) לחוק האימוץ – איננה בבחינת חזקה חלוטה, וזאת, בנוסף לנימוקים שהבאתי בפרק ג', גם מן הטעם כי חזקה חלוטה איננה יכולה להיות תלויה בטיב הבדיקה או בהיקפה, וככל שיש חזקה חלוטה היא אמורה לנבוע רק מהתקיימותן של עובדות יסוד (ראו: אליהו הרנון דיני ראיות – חלק ראשון 196-195 (1987); קדמי, 1796-1793).
ב) בפרק ג' לחוות דעתי עמדתי, בין היתר, על כך שהפרשנות המוצעת על ידי חברי, המשנה לנשיאה, המביאה למצב בו אב שגילה על דבר ההריון או הלידה בחלוף 60 יום מההכרזה על התינוק כבר-אימוץ, חסום מלבקש את ביטול ההכרזה – איננה מתיישבת עם מבנה החוק. בהקשר זה אוסיף ואעיר כי הפרשנות הנ"ל איננה מתיישבת גם עם סעיף 19 לחוק האימוץ. סעיף זה, שעניינו בביטול צו אימוץ קובע, כאמור, כדלקמן:
"19. רשאי בית משפט לבטל צו אימוץ על סמך נסיבות שלא היו ידועות או לא היו קיימות בשעת מתן הצו, אם נוכח שמן הראוי לעשות כן ושטובת המאומץ מחייבת זאת; הוראות סעיף זה אינן באות לגרוע מסמכות בית המשפט לבטל צוויו לפי כל דין אחר".
הוראות הסעיף הנ"ל, הפותחות פתח לבקש את ביטול צו האימוץ בנסיבות מסוימות – אינן מוגבלות, על פי החוק, בסד זמנים מסוים, בו בזמן שעל פי פרשנותו של חברי, המשנה לנשיאה, אב שגילה על דבר ההריון או הלידה בחלוף 60 יום מההכרזה על התינוק כבר אימוץ – איננו יכול לכאורה להשיג על ההכרזה. גישה פרשנית זו מובילה, לכאורה, לתוצאה מוקשה לפיה בנסיבות מסוימות האפשרות לבטל את צו האימוץ נגישה יותר מאשר היכולת להביא לביטולה של ההכרזה, והרי הכרזה של ילד כבר אימוץ היא שלב קודם לשלב של מתן צו האימוץ, ולפיכך, על פי הגיונם של דברים, האפשרות לביטולה או לשינויה של ההכרזה אמורה להיות נרחבת יותר.