להוראה זו יש ליתן, כמובן, את מלוא הנפקות, לרבות זכותו הבסיסית של הילד לחיות, ככל הניתן, עם הוריו הביולוגיים, והרצון למנוע את טלטולו בין מסגרות או משפחות שונות. יחד עם זאת – הסעיף האמור לא הוסיף עילת אימוץ, ולפיכך הכלל הוא, עדיין, ש-"טובת הקטין ככזו איננה מהווה עילה עצמאית להכרזה על הקטין כבר-אימוץ מכח סעיף 13 לחוק האימוץ" (דברי בשם הרוב ב-דנ"א 1892/11 היועמ"ש נ' פלונית, פ"ד סד(3), 356, 386 (2011)).
ב) שינוי הנסיבות כאן אמנם מחייב הערכה מחודשת של המכלול, ולכאורה יש מקום לבדוק את המסוגלות ההורית של האב המערער (החפץ להעזר עתה גם בבני משפחתו), בהתחשב, בין היתר, בעובדה שהאם המשיבה 3 שוב איננה בזוגיות עמו. השוו: דנ"א 6211/13 היועמ"ש – משרד הרווחה והשירותים החברתיים נ' פלונית [פורסם בנבו] (23.12.2013).
29. נוכח האמור לעיל אני מציע לחברתי ולחברי כי נורה על ביטול הכרזת הקטין כבר-אימוץ כלפי המערער שניתנה על פי סעיף 13(א)(1) לחוק, ואולם נעכב את ההחלטה בדבר מסירת הקטין לתקופה של 30 ימים על פי סעיף 13א לחוק כדי לאפשר ליועץ המשפטי לממשלה להגיש בקשה להכרזה בעילה אחרת, אם יחליט לעשות כן (ממילא בשים לב לנסיבות – היה והקטין ימסר לרשות האב יש לתאם את ההעברה בעזרת אנשי מקצוע, והכל בנסיון למזער, ככל הניתן, את הנזק לקטין מהמעבר). אוסיף כי ככל שתוגש בקשה כזו – בית המשפט לענייני משפחה מתבקש לתת לדיון בה קדימות ולטפל בה בדחיפות הנדרשת נוכח ההשתלשלות שליוותה את המקרה עד הנה.
זאת ועוד – במידה שהיועהמ"ש לא יגיש בקשה להכרזה של הקטין כבר אימוץ בהתבסס על עילה אחרת בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק-דין זה, הרי שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי הנכבד כדי שיתאם את ההעברה של הקטין לרשותו של אביו בעזרת אנשי מקצוע כאמור לעיל.
--- סוף עמוד 80 ---
30. התוצאה הפרטנית הנ"ל מתחייבת, כאמור, מזכותו של המערער למימוש הורותו, משימור זכות גישתו לערכאות ולהליך הוגן וגם מעקרון טובת הילד, הנותן בעקרון עדיפות ל"קשר הדם" ולזכותו של הילד לגדול בחיק הוריו הביולוגיים ולהכירם.
יחד עם זאת, הפרשה שדנו בה מחייבת גם הפקת לקחים כלליים, ואלה יוצגו להלן:
א) על רשויות הרווחה מוטלת חובה לנקוט באמצעים סבירים כדי לזהות את ההורה הבלתי ידוע, למצאו, ולברר דעתו – כתנאי מקדים לשם 'הכרזה' על ילד כבר-אימוץ מכוח סעיף 13(א)(1) לחוק ולעשות זאת בצורה ממצה, אפילו נראה שפעולות אלו לא יניבו תוצאות.