--- סוף עמוד 78 ---
שאילו גורמי הרווחה ונציגי היועהמ"ש היו מכירים מיד בטעויות שנעשו על ידם בתום-לב (ואפילו מתוך כוונה טובה) – קל היה יותר לנסות ולהחזיר את הגלגל לאחור, בדרך דומה לזו שנהג – ובדין – בית המשפט לענייני משפחה באשדוד הנכבד, כאשר הבחין בשגגה שנפלה תחת ידיו באשרו את הבקשה Ex Parte, והורה על ביטול ההכרזה. גם זה הוא בבחינת לקח לעתיד, ואולם עתה עלינו לבחון מה התוצאה המתבקשת כאן ועכשיו בעניינו. על כך מיד בסמוך.
פרק ו': התוצאה המתבקשת, מסקנות וסיכומים
26. הנסיבות שנסקרו מובילות למסקנה כי יש לבטל את הכרזת הקטין כבר-אימוץ כלפי אביו (המערער), שהוצאה על פי הוראות סעיף 13(א)(1) לחוק. לפיכך, על פני הדברים, יש גם להורות על מסירת הקטין להורה המבקש אותו מכח סעיף 13א לחוק, ובלבד שבית המשפט שוכנע כי הוא מעוניין לגדל את הילד, אלא אם כן ראה כי מתקיימת לכאורה עילה אחרת להגשת בקשת הכרזה, או שהיועהמ"ש הודיע על כוונתו להגיש בקשת הכרזה שכזו. במקרה כזה, נוכח סעיף 13א לחוק – על בית המשפט לעכב את ההחלטה על מסירת הילד לתקופה שלא תעלה על 30 ימים כדי לאפשר הגשת בקשת הכרזה כאמור.
27. במקרה שלפנינו אנו מצויים בגדרי סעיף 13א לחוק הנ"ל והסיטואציה מורכבת, שכן מלכתחילה הבקשה לביטול הוגשה בצוותא על ידי האב (שלא היה מודע, כאמור, להליכי האימוץ) ועל ידי האם (שהסכימה למסור את הקטין לאימוץ וביקשה, במסגרת בקשת הביטול, לחזור בה גם היא מהסכמתה הראשונית), לאחר שהזוג חזר לחיות ביחד. דא עקא שבינתיים האב והאם נפרדו שוב, ועתה, בשלב הערעור, עומד רק האב, שמצהיר על כוונתו לגדל את הקטין כשזה יימסר לו, וזאת גם בעזרת משפחתו (ובעיקר אמו ואחותו). בשים לב למצב דברים חדש זה – נציגי היועהמ"ש מסרו כי יש בכוונתם לשקול הגשת בקשת הכרזה בהתבסס על עילה אחרת.
28. אינני מתכוון, כמובן, להביע דעה כלשהי בהקשר לחלופה האחרונה הנ"ל, ואולם מחובתי להעיר לגבי האפשרות האמורה מספר הערות כדי להסיר מהמורות מן הדרך:
א) חברי, המשנה לנשיאה, מדגיש ובצדק את הוראת סעיף 1ב, שהוכנס לחוק באמצעות תיקון מס' 8 וקורא כדלקמן:
טובת המאומץ
(תיקון מס' 8) תשע"א-2010
1ב. בעת בחינת טובת המאומץ בהחלטות בהליכי אימוץ יובאו בחשבון זכויות הילד, צרכיו והאינטרסים שלו, לרבות זכותו ליציבות ובכלל זה צמצום העברתו ככל הניתן בין מסגרות או בין משפחות; ככל שהמאומץ מסוגל להבין בדבר, יובאו בחשבון גם רצונו ודעתו לגבי אותו עניין, בלי לגרוע מהוראות סעיף 7.