המשנה לנשיאה רובינשטיין עמד בהרחבה על הרקע שהוביל לחקיקת חוק אימוץ ילדים (תיקון מס' 8), התשע"א–2010 (להלן: התיקון לחוק) – במסגרתו הוכנסו התנאים האמורים – ואיני רואה לחזור על הדברים [ראו: פסקאות מז-נא לחוות דעתו של חברי].
2. טרם אגש לבחינת משמעותם של התנאים האמורים והתקיימותם במקרה דנן, רואה אני להעיר כי במחלוקת שנתגלעה בין המשנה לנשיאה רובינשטיין והשופט מלצר באשר לשאלה האם התנאים האמורים מהווים "רשימה סגורה", דעתי עם המשנה לנשיאה רובינשטיין. המשנה לנשיאה רובינשטיין היטיב לתאר כיצד מפרוטוקול הועדה בכנסת אשר דנה בתיקון לחוק עולה כי כוונת מנסחי החוק הייתה לקבוע רשימת פעולות סגורה, אשר בהתקיימותן קמה ועומדת חזקה חלוטה כי רשויות הרווחה עמדו במוטל עליהן וממילא כי לא הייתה אפשרות סבירה לזהות את ההורה הנעדר. לא זו אף זו, כמשנה לנשיאה רובינשטיין שוכנעתי אף אני כי כל מטרתו של התיקון בכלל, ושל הוספת התנאים המנויים בסעיף 13(א)(1) לחוק האימוץ בפרט, הייתה לצמצם את שיקול הדעת המסור לבתי המשפט בבואם לבחון האם פעלו רשויות הרווחה כשורה בטרם הכריזו על התינוק כבר-אימוץ [ראו: פסקאות נ-נא לחוות דעתו של חברי]. אם לא די בכך, אף לשונו המפורשת של הסעיף מובילה למסקנה זו שכן נקבע, באופן שאינו משתמע לשתי פנים לדידי, כי "חזקה שאין אפשרות סבירה כאמור אם ננקטו הפעולות המפורטות להלן". דומני כי פרשנות לפיה החזקה האמורה מהווה חזקה הניתנת לסתירה, מרוקנת מתוכן קביעה ברורה זו. שכן, יתכנו מקרים בהם על אף שננקטו "הפעולות המפורטות להלן" לא קמה ועומדת החזקה כי לא הייתה אפשרות סבירה לזהות את ההורה.
נוכח האמור, אין בידי לקבל את קביעותיו של חברי השופט מלצר בעניין זה [ראו: פסקה 12 לחוות דעתו של חברי]. על כן, אילו סברתי שאכן התקיימו כדבעי שלושת התנאים המפורטים בסעיף 13(א)(1) לחוק האימוץ, אזי הייתי מגיע לכלל מסקנה כי ההכרזה על התינוק דנן כבר-אימוץ נעשתה כדין. עם זאת, שוכנעתי כי לא כך הדבר שכן, כחברי השופט מלצר, סבור אף אני כי שניים מהתנאים שבסעיף 13(א)(1) לחוק האימוץ לא התקיימו במקרה דנן. אדרש אם כן לתנאים אלו.
--- סוף עמוד 84 ---
3. חובת הבדיקה במרשם האוכלוסין (סעיף 13(א)(1)(א) לחוק האימוץ) – בצדק רב מטעים השופט מלצר, כי במקרה דנא כלל לא התקיימה, אקס אנטה, בדיקה כאמור במרשם האוכלוסין. רק לאחר שהחלו הליכי הבקשה לביטול ההכרזה על התינוק כבר-אימוץ הובאה, אקס פוסט, עדותו של מנהל הגנזך המרכזי של אגף מרשם ומעמד במטה רשות האוכלוסין, אשר מסר כי גם אם היו נותנים לו "בזמן אמת" את הפרטים שנמסרו על ידי האם הביולוגית, לא היה עולה בידו לאתר את האב.