משלא בוצעה בדיקה כאמור "בזמן אמת", סבורני כי התנאי הקבוע בסעיף 13(א)(1)(א) לחוק האימוץ לא התקיים במקרה דנן. לצד זאת, רואה אני להסתייג מקביעתו של חברי השופט מלצר, לפיה בהתבסס על הנתונים שמסרה האם "לוּ היתה נעשית פניה מבעוד מועד למרשם האוכלוסין – ניתן היה לבדוק את פנקס הפטירות שבמרשם ומשם להגיע ללא קושי מיוחד אל אביו של התינוק" [פסקה 23 לחוות דעתו של חברי; ההדגשה הוספה]. דומני כי יש בכך משום ערעור – אף אם על דרך של רמיזה בלבד – על העמדה המקצועית שהציג כאמור מנהל הגנזך, שהוא הגורם המוסמך והמקצועי בנסיבות העניין. כאמור, הפגם במקרה דנן נובע מעצם העובדה כי כלל לא בוצעה בדיקה במרשם האוכלוסין, ולא מהשאלה מה הייתה תוצאתה הקונקרטית של בדיקה שכזו, לוּ הייתה מתבצעת.
בשולי הדברים, ובבחינת למעלה מן הצורך, נכון יהיה להעיר כי סבורני שאכן ייתכן ויהיו מקרים חריגים בהם על אף שלא בוצעה בדיקה בפועל במרשם האוכלוסין, לא יהיה בכך כדי לפגום בהיווצרות החזקה כי לא הייתה אפשרות סבירה לזהות את ההורה הנעדר. כך לדוגמא, במקרים בהם לא נמסר כל מידע אודות ההורה הנעדר, דומני שלא נכון יהיה לדרוש כי אף על פי כן תבוצע בפועל בדיקה במרשם האוכלוסין (כאשר הלכה למעשה, נדמה כי אף אין כל משמעות ל"בדיקה" שכזו). עם זאת, ומבלי לטעת מסמרות בדבר, במקרים כאלו מוטל יהיה על הגורמים הרלבנטיים להראות כי קיבלו החלטה פוזיטיבית ב"זמן אמת" שלא לבצע בדיקה שכן אין כל תוחלת בבדיקה כאמור. על אף האמור לעיל אבקש לשוב ולהדגיש כי דרך המלך שבה על רשויות הרווחה לצעוד הייתה ונותרה קיום בדיקה פוזיטיבית במרשם האוכלוסין. כך או כך, אין כל חולק כי במקרה דנן לא התקבלה ב"זמן אמת" החלטה פוזיטיבית להימנע מבדיקה במרשם, ועל כן נהיר כי לא התקיים התנאי הקבוע בסעיף 13(א)(1)(א) לחוק האימוץ.
--- סוף עמוד 85 ---
4. בדיקת מידע המצוי בידי רשויות הרווחה (סעיף 13(א)(1)(ב) לחוק האימוץ) – המקרה דנן מעורר את השאלה מהי המשמעות המדויקת שיש להעניק למילים "בדיקת מידע המצוי" בידי רשויות הרווחה. יש לתהות מהן פעולות הבדיקה האקטיביות שעל רשויות הרווחה לבצע בהתבסס על מידע המצוי בידן. עינינו הרואות כי בבואנו להכריע בשאלה זו יש להידרש, למעשה, לשתי סוגיות שונות במקצת. ראשית, יש להידרש לסוגיית מקור המידע המצוי בידי רשויות הרווחה. בפרט, יש לבחון האם רשאיות (שלא לומר מחויבות) רשויות הרווחה להשתמש במידע שנמסר להן כחלק מהליך האימוץ – על ידי ההורה המוסר לאימוץ עצמו או על ידי קרובים שהתלוו אליו – או שמא עליהן להשתמש רק במידע המצוי בידן מבלי קשר ישיר להליך האימוץ. שנית, יש לשאול מהן הפעולות הכלולות באותה "בדיקה". בפרט, יש לתהות האם הרשויות תוכלנה להסתפק בבדיקה "פנימית" של המידע המצוי ברשותן, או שמא לא די בכך ועליהן לבצע אף בדיקה "חיצונית" שעיקרה פניה אקטיבית – לאנשים ספציפיים או לציבור בכללותו – העשויה לסייע בגילוי זהותו של ההורה הנעדר. אדרש בתמצית לסוגיות אלה.