5. נקודת המוצא להכרעה אודות היקפה של חובה כזו או אחרת המוטלת על רשויות הרווחה לאתר את ההורה הנעדר, הינה כי איתור זה אינו נעשה "בכל מחיר". עובדה זו עולה, בראש ובראשונה, מהסיפא של סעיף 13(א)(1) לחוק האימוץ הקובע מפורשות כי "לא ייעשה שימוש בפרטים שמסר הורה לפי סעיף 8ג(ב)". משמעות הדבר כי על אף שניתן היה באמצעות פעולה פשוטה יחסית – של בדיקת הפרטים שכבר נמסרו בהתאם לסעיף 8ג(ב) לחוק האימוץ, קרי, אשר מצויים בידי רשויות הרווחה – לחשוף את זהותו של ההורה הנעדר, אין לבצע פעולה זו. הטעם לכך, נעוץ בהכרעה ערכית המבכרת את רצונו ופרטיותו של ההורה המבקש למסור את ילדו לאימוץ (אשר ייקרא להלן, מטעמי נוחות: ההורה הנוכח) על פני זכויותיו של ההורה הנעדר, ובפרט זכותו להורות. זאת ועוד, קיים חשש כי איתור ההורה הנעדר "בכל מחיר" יוביל למצב בו ההורה הנוכח יימנע ממסירת פרטיו של ההורה הנעדר.
6. הרציונליים האמורים צריך שידריכו אותנו בבואנו לפרש את חובת הבדיקה שבסעיף 13(א)(1)(ב) לחוק האימוץ. רציונליים אלו עצמם, הם שהובילוני למסקנה כי במקרה דנן לא עמדו רשויות הרווחה בחובה המוטלת עליהם לבדוק את המידע המצוי ברשותם.
ראשית – ובאשר לפרשנות שיש להעניק למילים "מידע המצוי" – נהיר כי עומדת לפני ההורה הנוכח האפשרות התאורטית שלא למסור כל פרטים מזהים של ההורה הנעדר, אף לא על דרך של מידע חלקי ורמיזות. משבחר ההורה הנוכח למסור
--- סוף עמוד 86 ---
מידע כלשהו על ההורה הנעדר, דומני כי לא נכון יהיה להכריע כי אין לעשות כל שימוש במידע זה. ודוק, סעיף 8ג(א) קובע כי "עובד סוציאלי לפי חוק האימוץ יסביר להורה המבקש למסור את ילדו לאימוץ את החשיבות שבמסירת פרטים של ההורה השני לשם קבלת עמדתו לעניין האימוץ ולשם הבטחת טובתו של הילד". משנעתר ההורה הנוכח ומסר מרצונו פרטים אודות ההורה הנעדר – אף אם לא פרטים מלאים, המובילים באופן ישיר לזיהויו של הלה – איני רואה טעם של ממש למנוע מרשויות הרווחה להשתמש במידע זה. זאת ועוד, דומני כי בהכרעה לפיה על רשויות הרווחה להשתמש רק במידע המצוי במאגריה מבלי קשר להליך האימוץ, יש מעין אפליה פסולה בין הורה נעדר המוכר זה מכבר לרשויות הרווחה, לבין הורה נעדר אשר כל "חטאו" בכך שאינו מוכר לרשויות הרווחה ועל כן לא מצוי בידן כל מידע אודותיו.
7. מה אם כן כוללת אותה "בדיקה" שעל רשויות הרווחה לבצע בניסיון לאתר את ההורה הנעדר? המשנה לנשיאה רובינשטיין הביע חשש מהרתעת אימהות עתידיות מהיעזרות ברשויות הרווחה, הרתעה אשר תיגרם "אם יידעו כי עובדות הרווחה בהן הן שמות את מבטחן, יבלשו אחריהן ויתחקרו את הקרובים להן" [פסקה נב לחוות דעתו של חברי. וראו גם: פסקה סא]. בדומה לעמדתו של חברי, אף בליבי מקונן החשש האמור. על כן, דומני כי קיימת בעייתיות של ממש בפניה אל אנשי סודו של ההורה הנוכח ואל בני משפחתו. פניה שכזו "מעל ראשו" ו"מאחורי גבו" של ההורה הנוכח, מהווה לדידי פגיעה של ממש באוטונומיה שלו ובפרטיותו. היא אף מגבירה את החשש כי ההורה הנוכח יימנע כליל בעתיד ממסירת כל בדל של מידע אודות ההורה הנעדר.