עם זאת – וזה העיקר לענייננו – עומדת לפני רשויות הרווחה האפשרות לבצע בדיקה עצמאית נפרדת על מנת לאתר את ההורה הנעדר. בדיקה שכזו כוללת, בראש ובראשונה, פרסומים בכלי התקשורת הרלבנטיים הכוללים את המידע החלקי המצוי בידי רשויות הרווחה. סבורני כי רק פרסום שכזה – הכולל אך את המידע אודות ההורה הנעדר, מבלי שום רמז אודות ההורה הנוכח אשר מסר את המידע – מאזן כיאות בין זכויותיו של ההורה הנוכח לבין זכויותיו של ההורה הנעדר, אשר ילדו נמסר לאימוץ מבלי ידיעתו.
8. מן הכלל אל הפרט. במקרה דנן לא נעשתה על ידי רשויות הרווחה כל פנייה אקטיבית "חיצונית" שנועדה לאתר את האב הביולוגי. משכך, לא ביצעו רשויות הרווחה את הפעולה הקבועה בסעיף 13(א)(1)(ב).
--- סוף עמוד 87 ---
סיכומו של דבר, שוכנעתי כי במקרה העומד לפתחנו לא התקיימו שניים מהתנאים הקבועים בסעיף 13(א)(1) לחוק האימוץ ועל כן לא קמה החזקה כי לא הייתה "אפשרות סבירה" למצוא את ההורה הנעדר ולברר את דעתו. אעבור עתה לבחינה האם יש בפגמים אלו כדי להוביל לביטול ההכרזה על התינוק כבר-אימוץ.
ב. משמעות אי-התקיימות החזקה שבסעיף 13(א)(1) – האם יש לבטל את ההכרזה על ילד כבר-אימוץ (סעיף 13א לחוק האימוץ)?
9. סעיף 13א לחוק האימוץ, מתווה את הדרך בה ניתן יהיה לבטל את ההכרזה על ילד כבר-אימוץ. חשובים בייחוד לענייננו סעיפים 13א(א) ו-13א(ג):
"(א) הוכרז ילד כבר-אימוץ לפי סעיף 13(א)(1) וביקש הורהו לבטל את ההכרזה לגביו, יורה בית המשפט על ביטול ההכרזה ועל מסירת הילד להורה, אם שוכנע כי ההורה מעוניין לגדל את הילד, אלא אם כן ראה כי מתקיימת לכאורה עילה להגיש בקשת הכרזה או שהיועץ המשפטי לממשלה הודיע על כוונתו להגיש בקשת הכרזה; בית המשפט יעכב את ההחלטה על מסירת הילד לתקופה שלא תעלה על 30 ימים כדי לאפשר להגיש בקשת הכרזה.
[...]
(ג) בקשה לביטול הכרזה לפי סעיף קטן (א) ניתן להגיש בתוך 60 ימים מיום מסירת הילד למי שהסכים לקבלו לביתו בכוונה לאמצו או מיום ההכרזה על הילד כבר-אימוץ לפי סעיף 13(א)(1), לפי המאוחר, ובלבד שטרם ניתן צו אימוץ; חלפה התקופה האמורה בסעיף קטן זה והילד נשאר אצל מי שקיבלו לביתו בכוונה לאמצו או שניתן צו אימוץ, לא יהיה בית המשפט רשאי עוד לבטל את ההכרזה על הילד כבר-אימוץ.".
בין חבריי, המשנה לנשיאה רובינשטיין והשופט מלצר, נתגלעה מחלוקת באשר לתחולתו של סעיף 13א(ג) לחוק האימוץ על מקרים בהם ההורה הנעדר, אשר כלל לא ידע על מסירת ילדו לאימוץ, הוא שעותר לביטול ההכרזה על ילדו כבר-אימוץ. לשיטת המשנה לנשיאה רובינשטיין, הסעיף האמור חל אף במקרים אלו. משתקופת 60 הימים הקבועה בסעיף 13א(ג) הינה נוקשה, כך לדידו, אזי בחלוף תקופה זו ניטל מבית המשפט שיקול הדעת לבחון את ביטולה של ההכרזה. זאת כאמור, אף במקרה בו מדובר בהורה נעדר אשר כלל לא ידע על התקיימות הליכי האימוץ [ראו: פסקאות נד-נט ו-עז לחוות דעתו של חברי]. לעומת זאת, סבור השופט מלצר כי סעיף 13א(ג) כלל לא חל במקרה בו ההורה המבקש לבטל את ההכרזה לא ידע מלכתחילה על מסירת ילדו