--- סוף עמוד 114 ---
ההכרזה. לעומת זאת, אינני שותפה לגישתו של חברי השופט מלצר המפורטת בסעיף 29(ג) לחוות דעתו לפיה כל "הורה שלא ידע על ההריון, או על הלידה, או על הליך ההכרזה - איננו כבול לסד הזמנים של 60 הימים הקבוע בסעיף 13א לחוק, ובלבד שהגיש את הבקשה לביטול ההכרזה בתוך 15 ימים מיום שנודע לו על דבר החלטת ההכרזה". להשקפתי עמדה זו הינה מרחיקת לכת, אין לה עיגון בלשון החוק ואף לא בתכלית האובייקטיבית של תיקון מספר 8 החותר ליתר יעילות וודאות של הליך האימוץ במטרה לקצר ככל הניתן את משך התנהלותו.
לבסוף, ככל שהיועץ המשפטי סבור כי קיימת בנסיבות המקרה דנן עילה אחרת להכריז על הילד כבר-אימוץ, עליו לפעול בהקשר זה ללא דיחוי ומקובלת עליי בעניין זה עמדת חברי השופט מלצר (בפסקה 28 לחוות דעתו) כי על מנת לאפשר את הדבר ולהימנע מטלטולו של הילד שלא לצורך, יש לעכב בשלב זה את העברתו אל המערער למשך 30 ימים מהיום. עוד מקובלת עליי עמדתו של חברי (בפסקה 29 לחוות דעתו) כי ככל שהיועץ המשפטי לממשלה לא יגיש בקשה להכרזה על הקטין כבר-אימוץ בהתבסס על עילה אחרת בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק דין זה, ההליך יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיתאם את העברת הקטין לרשות המערער בעזרת אנשי מקצוע.
ש ו פ ט ת
כללם של דברים
א. הוחלט פה אחד להיעתר לבקשה, ליתן רשות ערעור ולדון בה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. הוחלט ברוב דעות של השופטים א' חיות, ח' מלצר, י' דנציגר ו-נ' הנדל, כנגד דעתו החולקת של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין, לקבל את הערעור כאמור בחוות הדעת השונות. המשמעות האופרטיבית היא שתבוטל הכרזת הקטין כבר-אימוץ כלפי המבקש ואולם נעכב את ההחלטה בדבר מסירת הקטין לתקופה של 30 יום, על פי סעיף 13(א) לחוק כדי לאפשר ליועץ המשפטי לממשלה להגיש בקשה להכרזה בעילה אחרת, אם יחליט לעשות כן. ככל שתוגש בקשה כזו – בית המשפט לענייני משפחה מתבקש לתת לדיון בה קדימות ולטפל בה בדחיפות הנדרשת נוכח השתלשלות המקרה עד הנה. ככל שהיועץ המשפטי לממשלה לא יגיש בקשה להכרזה של הקטין כבר אימוץ בהתבסס על עילה אחרת בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק-דין זה, יוחזר התיק לבית המשפט המחוזי כדי שיתאם את ההעברה של הקטין
--- סוף עמוד 115 ---
לרשותו של אביו בעזרת אנשי מקצוע, בנסיון למזער, ככל הניתן, את הנזק לקטין מהמעבר.
ב. עוד הוחלט, ברוב דעות של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין, השופטת א' חיות והשופט י' דנציגר, כנגד דעתם החולקת של השופטים ח' מלצר ו-נ' הנדל, כי רשימת העילות שבסעיף 13(א)(1) לחוק שבגינה רשאי יהיה בית המשפט באין הסכמת ההורה להכריז על ילד כבר-אימוץ, היא רשימה סגורה, ובהתקיים האמור בה קמה חזקה חלוטה כי: "אין אפשרות סבירה לזהות את ההורה, למצאו או לברר דעתו", כדרישת הסעיף; אשר לפרשנות העילות נחלקו חברי ההרכב בעמדותיהם, כאמור מעלה.