"באין הסכמת הורה, רשאי בית משפט, לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, להכריז על ידו כבר-אימוץ, אם נוכח כי נתקיים אחד מאלה...
(7) ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו, ואין סיכוי שהתנהגותו או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו"
בשלב מוקדם של הליכי הבקשה להכרזה על הקטינה כבת אימוץ, הומלץ להכריז על הקטינה כבת אימוץ כלפי אביה וממילא בהמשך ההליכים ניתק האב כל קשר עם הקטינה, עם המשיבה ועם שירותי הרווחה ואף נעדר מההליכים המשפטיים שהתקיימו בעניינו. בהמשך הדברים נקבע איפוא לגביו כי הוא משולל מסוגלות הורית ביחס לקטינה, לפי סעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ. עניינו של האב איננו חלק מן העתירה לדיון נוסף ולכן לא נרחיב בהקשר אליו מעבר לאמור עד כה.
--- סוף עמוד 9 ---
5. לגבי המשיבה – האם – המצב היה שונה. בעקבות חוות דעת של מומחית שמינה בית המשפט, הפסיכולוגית הקלינית גב' הדרה בר, הומלץ בתחילה לאפשר למשיבה לקבל לחזקתה את הבת הקטינה, לתקופת נסיון, במסגרת קהילת "אילנות". בתאריך 27.11.2005 אכן הועברה הקטינה לקהילת "אילנות" עם האם, שם הן נקלטו ביחידה לאמהות מכורות לסמים השוהות במקום עם ילדיהן – לצורך בחינת אפשרות שיקומה של האם ובדיקת תפקודה ההורי כלפי הקטינה. בתאריך 10.4.2007 הועברו השתיים לשלב האחרון של התכנית, בהוסטל בכפר סבא. לאחר מכן התברר כי המשיבה שבה להשתמש בסמים ולעסוק בזנות. היא הוחזרה איפוא לקהילת "אילנות" לתקופת נסיון בת שישה חודשים ואף התחייבה כי אם בתום התקופה האמורה לא יחול שיפור משמעותי במצבה – היא תחתום על הסכמת הורה לאימוץ. בחלוף למעלה משנה עברו המשיבה והקטינה להוסטל ואז התברר, בבדיקת שתן, כי המשיבה השתמשה בסם המכיל מורפין. המשיבה טענה כי שימוש זה היה חד-פעמי, ואולם בעקבות הבדיקה האמורה היא סולקה באופן סופי מקהילת "אילנות".
6. בתאריך 3.2.2009 הורה בית המשפט לענייני משפחה הנכבד, לפי סעיף 12(ג) לחוק האימוץ, על העברת הקטינה לבית הילדים של השירות למען הילד. נוכח הנסיבות החדשות התבקשה חוות דעת נוספת. חוות דעת זו המליצה להכריז על הקטינה כבת אימוץ כלפי המשיבה. בעקבות המלצה זו התקיימו דיוני הוכחות בבית המשפט לענייני משפחה בדבר המשך הליך האימוץ.
7. בפסק דין מתאריך 2.3.2010, שבא בעקבות הדיונים הנ"ל, קבע בית המשפט לענייני משפחה הנכבד (כב' השופטת ע' מילר) כי לאחר שבחן את חוות הדעת של אנשי המקצוע שטיפלו במשיבה, הוא התרשם כי "התפקוד ההורי הלקוי נעוץ באישיותה הבסיסית הבעייתית ולא בהתמכרותה לסמים. ההתמכרות הינה אך ביטוי לליקוים השורשיים באישיות" (עמ' 9 לפסק הדין). עוד נקבע כי המשיבה לא הצליחה, מאז לידת הקטינה, ליצור עבורה מסגרת חיים נורמטיבית, עקבית ויציבה וכי קיים קשר ישיר בין התנודות במצבה הרגשי של המשיבה לבין תפקודה ביחס לבתה. בית המשפט לענייני משפחה הנכבד התרשם כי למשיבה ניתנו הזדמנויות רבות, אך היא נכשלה בהן, וכי היציבות הנוכחית לה טוענת המשיבה היא בגדר "מעט מדי ומאוחר מדי" (עמ' 28