פסק-דין
השופט ח' מלצר:
1. האם ובאילו נסיבות ניתן להתחשב בשלב הערעור בשינוי שחל במצבו של ההורה המוליד, לאחר הכרזת הקטין כבר-אימוץ כלפיו? זו השאלה שהעמידה הנשיאה לבחינתו של הרכב מורחב זה, עת הורתה על קיום דיון נוסף בפסק הדין ב-בע"מ 7204/10, [פורסם בנבו] שניתן בתאריך 22.2.2011 מפי השופט נ' הנדל, בהסכמת המשנה לנשיאה, השופט א'
--- סוף עמוד 7 ---
ריבלין, ובהסכמתי (להלן: פסק הדין). בפסק הדין התקבלה עמדת המשיבה כאן (להלן גם: האם), לפיה מצבה דהיום הוא כזה שאיננו מצדיק עוד הכרזה על בתה הקטינה בת השבע כבת אימוץ כלפיה מכוח עילת האימוץ שבסעיף 13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 (להלן: חוק האימוץ).
2. ב-י' ניסן התשע"א (14.4.2011) פירסמנו החלטה, בגדרה הודענו את תוצאות פסק-דיננו בהליך זה, וקבענו כדלקמן:
"1. בדעת רוב של השופטים: מ"מ הנשיאה א' ריבלין, ע' ארבל, ס' ג'ובראן, ח' מלצר ו-נ' הנדל, כנגד דעת השופטים: הנשיאה ד' ביניש, מ' נאור, א' רובינשטיין ו-א' חיות הוחלט לקיים את פסק הדין, נשוא הדיון הנוסף, לבטל את ההכרזה של הקטינה כבת-אימוץ ולהחזירה לרשות אמה המשיבה. אנו מזכירים בהקשר זה את חובתן של רשויות הרווחה להושיט למשיבה סיוע כלכלי וטיפולי, כמקובל.
2. המשיבה ביקשה כי ככל שהתוצאה תהיה כנ"ל – נעשה מאמץ לפרסמה עוד לפני חג הפסח, כדי שהקטינה תוכל לסעוד יחד עמה על שולחן סבה בליל הסדר. אנו נענים לבקשה זו על מנת לאפשר הדבר בעזרת גורמי הרווחה האמונים על עריכת הסידורים הדרושים לצורך זה.
3. אין בכל האמור לעיל כדי לגרוע מהערכתנו הרבה להורים המיועדים לאימוץ, שנהגו במכלול ברגישות ובאצילות ונותר לנו רק להביע את התקווה שאף להם יימצא בעתיד הקרוב פתרון ראוי.
4. נימוקי פסק הדין יינתנו בנפרד".
3. אביא איפוא עתה את נימוקיי לביסוס עמדתי במכלול, ואפתח בתיאור תמציתי של הנתונים הרלבנטיים להכרעה שבפנינו ובפירוט של השתלשלות ההליכים עד הנה.
--- סוף עמוד 8 ---
תיאור העובדות וההליכים בבית המשפט לענייני משפחה ובבית המשפט המחוזי
4. המשיבה ילדה את בתה בחודש פברואר 2004, מיחסים שהיו לה עם בן-זוג עמו חיה באותה עת לאחר שהידרדרה לסמים עקב משבר אישי קשה שחוותה (קודם לכן – בצעירותה – חיה המשיבה חיים נורמטיביים ואף שירתה בצה"ל). בששת החודשים הראשונים לחייה גדלה הקטינה עם הוריה, ואולם בתאריך 16.8.2004 הצהירו ההורים כי הם אינם יכולים לטפל בבתם וביקשו להוציאה ממשמורתם. בעקבות פנייה זו של ההורים למחלקה לשירותים חברתיים בתל אביב-יפו – הקטינה הועברה למעון חסוי של השירות למען הילד והוכרזה כ"קטינה נזקקת", כאמור בסעיף 2 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960. לאחר זמן-מה פנה היועץ המשפטי לממשלה בבקשה להכריז על הקטינה כבת-אימוץ כלפי הוריה, מכוח סעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ, הקובע כהאי לישנא: