ט.1.1 שו"ת
ט.1.1.1 שו"ת רשב"א המיוחסות לרמב"ן
539. הגישה הבסיסית של המשפט העברי, בסוגיית הילדים, באה לידי ביטוי בשו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן, סימן לח (הרשב"א – רבי שלמה בן אברהם אבן אדרת, מגדולי חכמי התורה והמשיבים, שחי ופעל בברצלונה שבספרד, 1235-1310):
"ולעולם צריך לדקדק בכלל לדברים אלו אחר מה שיראה בעיני ב"ד [בית דין] בכל מקום ומקום, שיש בו יותר תיקון ליתומים, שב"ד אביהם של יתומים, לחזור אחר תקונן".
--- סוף עמוד 141 ---
540. הדבר בא לידי ביטוי גם בשו"ת רבות אחרות. אסתפק בציטוט שלושה מהם.
ט.2.1.1 שו"ת מהר"ם מפדואה
541. המהר"ם מפדואה (שו"ת מהר"ם פדואה, סימן נג; המהר"ם, רבי מאיר קצנלבוגן, יליד גרמניה, 1482, שחי ופעל בפדואה שבאיטליה, שם נפטר בשנת 1565), נשאל:
"נדרשתי לשואלי היקר כמר יודא י"צ [ישמרהו צורהו] בכמר גדליה יחי' ז"ל [זכרונו לברכה], על שנתעצ'[ם] לדון עם אשת אביו ז"ל, בעבור אחיותיו שהוא מבקש לגדלן בביתו, לטוב להן; ואמן – מבקשת לגדלן אצלה. וזהו עיקרא דדינא שהם מתעצמים עליו. ...
542. תחילה, מציג השואל את הפערים ברמת החיים ובאפשרויות החינוך והגידול של הבנות, בשתי החלופות שהיו בפניו. כך מתוארת האפשרות הראשונה:
"ובעיקרא דדינא, ראיתי שהעידו עליו ב"ד רבא מבולוניא [עיר באיטליה], היות טוב ליתומו'[ת] להתגדל בבית אחיה', כי עתיר נכסין הוא, ורבים ישרתוהו, ולחם רב בביתו, ונשים הגונות אתו, והיתומות יהיו כבנות מלכים מגודלות בהיכלו, וכולו אומר כבוד.
543. ולעומת זאת –
"ובבית אמן – תהיינה שפלות לשרת לאחרי'[ם], ואין משמשי'[ם] להן. ומן הנכון שעולות עמה, ואין יורדות עמה".
544. וזאת עמדת המשיב (ההדגשה הוספה – מ.ד.):
"כי לטובת הבת כוונת רבותינו, באמרם פרק 'הנושא', הבת אצל האם. וכן משמע מכל המפרשים שם. א"כ [אם כן], אם נראה לבתי דינין שטובת היתומה הוא בהפך, להיות אצל אחיה, פשיטא שיכולין להפך הקערה לטובתה. .. משמע שאם היתומה תרצה להיות אצל האם, שאין כופין אותה האחים. אבל ג"כ [גם כן] אם היא בבית האחים, ותרצה לשבת אתם – אין כופין על ההפך להוציאה מביתה, להשימה אצל האם, כי טובתם נדרוש ורעתם לא נדרוש".
ט.3.1.1 שו"ת מהרשד"ם
545. רבי שמואל די מדינה, מגדולי חכמי סלוניקי שביוון (1505-1589), נדרש אף הוא לנושא זה של החזקת ילדים, בשו"ת המהרשד"ם, חלק אבן העזר, סימן קכג, בשאלה שהוצגה בפניו, כדלקמן:
--- סוף עמוד 142 ---