פסקי דין

רמש (י-ם) 55946-11-16 פלוני נ' פלונית - חלק 12

05 מרץ 2019
הדפסה

56. בפרק ד של התשובה, שכותרתו "חכמתם של ילדי ישראל", משבחת המשיבה את ילדיה, ומוסיפה את הדברים הבאים: "אי אפשר להתעלם מדעתם ורצונם. במיוחד לאור העובדה כי האב טעה רבות, בשיחותיו עמהם בעת המפגשים. מן הצדק כי קולם יישמע" (סוף עמ' 2 לתשובה; הקו במקור). [כפי שיתואר להלן, קולם של הילדים נשמע, לא פעם ולא פעמיים, כולל: פגישות בלשכתי, ללא נוכחות ההורים או מי מהם].

57. בפרק החמישי (שכותרתו "עושר השמור לבעליו לרעתו"), טוענת המשיבה כי הקנסות העיקו על הילדים, ודעתם הנחרצת של המומחים אותם הזכירה, היא כי הקנסות אינם מועילים לחיזוק הקשר, אלא מחבלים בו. היא מזכירה, בהקשר זה, את הגורמים הבאים: שופטת בבית משפט קמא, אורית בן דור; העו"ס מירב; המטפל מר אוריה; הפסיכולוג מר אבנר הכהן.

58. בהקשר זה, טענת המשיבה היא כי בתקופת הטיפול לא נכתבו דוחות עו"ס, ולכן לא ניתן היה לגבות כספים וקנסות. ואז, היא מתארת, כי "האב נטש את הארץ לתקופה ממושכת". היא מוסיפה: "אם הילדים הם כלי לסחיטת כספים, עוסקים בנושא. אם לאו, נוסעים לחו"ל לשהות ארוכה" (סוף פרק ו של התשובה).

59. בהמשך התשובה יש התייחסות לבר"ע. מועלות טענות דיוניות של העדר תצהיר, המוסבר כך שהאב נמצא בחו"ל (סעיף ז.2 לתשובה). טענה דיונית נוספת היא כי

--- סוף עמוד 19 ---

הוגשה בקשה ליישוב סכסוך, ולכן, לא ניתן להגיש ערעור באותה תקופה (סעיף ז.3 לתשובה).

60. לגוף ההחלטה נשוא הבר"ע, עמדת המשיבה היא, כי החלטת בית משפט קמא מנומקת היטב, נצמדה לפס"ד המחוזי, ומסבירה כי אין הצדקה לגביית קנסות במועדים שאין עליהם דו"ח עו"ס, ושבהם לא היה אמור להתקיים כל מפגש, על פי פס"ד המחוזי (סעיף ז.4 לתשובה).

61. כמו כן, טוענת המשיבה, כי מרבית המועדים שבהם נגבו כספים שלא כדין, הם בגין מפגשי שבתות, שכלל לא אמורים להתקיים. היא טוענת, כי השופט לא הזכיר כלל את מפגשי השבת, שכן אז לא היו מפגשי שבת, וגם לאחר הדיון לא היו מפגשים כאלה, עד לבקשת העו"ס לקיים מפגשים בשבת, בקשה שלא התקבלה על ידי השופטת (סעיף ז.5 לתשובה).

62. טענה נוספת של המשיבה היא, כי המטרה של כל ההליך מצד האב הוא ניסיון להפיק רווחים כספיים מסחיטת האם, על חשבון צרכיהם הבסיסיים של הילדים. לטענתה, המבקש הגיש "בקשות הזויות לגבי קנסות על תקופה שאינו בארץ ואינו משלם מזונות". היא מוסיפה, כי מאחר והשופטת דחתה את הבקשות, תגובת המערער הייתה זו: הוא נמנע מלבקר את ילדיו, במשך חודשים ארוכים (סעיף ז.8 לתשובה).

עמוד הקודם1...1112
13...195עמוד הבא