וכיון שראה ראובן כן, רוצה לקחת את בתו מאצלה, שלא תלמד מעשה אמה".
558. וזו תשובת הרדב"ז לשואל:
"הדבר ברור – שהדין עם ראובן.
דהא טעמא דאמרו ז"ל [שאותו הטעם שאמרו חכמנו זכרונם לברכה]: 'הבת אצל אמה, משום דבצוותא דאמה ניחא לה לה [להיות ביחד עם אמו, נוח לה], והכא, אנן סהדי דלא ניחא ליה בצוותא דאמה [ואילו כאן, אנו עדים, כלומר: אנו בית הדין סבורים כי לא נוח לה לילדה הזאת להיות עם אימה]. ואפי'[לו] תאמר [הילדה]: 'אצל אמי אני רוצה' – אין שומעין לה, דחיישינן [שאנו חוששים] שמא תהיה נגררת אחר אמה. וכ"ש [וכל שכן], שכבר היא בת שבע וטועמות טעם ביאה.
וגדולה מזו אני אומר, שאפי' לא היה ראובן אביה חי, ובאים קרובים לקחת אותם – שומעין להם.
ולא זו בלבד, אלא אפי' אין שם קרובים, ב"ד אביהם של יתומים, וחייבין להוציאה מעם אמה, ולהפקידה בבית אחר מהכשרים, כפי ראות עיניהם, מק"ו [מקל וחומר] מממונם: ואם חייבין לפקח על ממונם, כ"ש [כל שכן] על עצמם, שלא יצאו לתרבות רעה. והדבר מוסכם אצל השכל, כי מעשה אבות יעשו בנים, וכאמה כן בתה; כ"ש [כל שכן] בעריות, שהלב חומד אותם, וקרובה להתהפך לדרך אמה, ולא היה כדאי לישאל עליו".
ט.2.1 שולחן ערוך
559. כך נפסק בשולחן ערוך, אבן העזר, הלכות כתובות, סימן פב, סעיף ז, בהגהות הרמ"א:
"ודוקא שנראה לב"ד שטוב לבת להיות עם אמה; אבל אם נראה להם שטוב לה יותר לישב עם בית אביה – אין האם יכולה לכוף שתהיה עמה (ר"מ פדוואה, סימן נג). מתה האם – אין אם אמה יכולה לכוף שיהיו הבנים עמה (ב"י בשם הרשב"ץ).
ט.3.1 פסקי דין רבניים
560. על בסיס רעיון זה של סמכות בית הדין להכריע בגורל הילדים ובטובתם, הסיקו בתי הדין הרבניים בדורנו מספר כללים מעשיים, אשר אליהם אתייחס עתה.
--- סוף עמוד 148 ---
561. בית הדין הרבני האזורי בתל אביב, בתיק 226/תשי"ד (בפני כב' הדיינים: הרבנים א' גולדשמידט, ש' ש' קרליץ, י' בבליקי), פסקי דין של בתי הדין הרבניים בישראל (להלן – "פד"ר"), חלק א, עמוד 145, הביא את דברי הרמב"ן בתשובות המיוחסות הנ"ל, ואמר את הדברים הבאים (שם, בעמ' 157; ההדגשות הוספו):
"את יסוד ההלכה בעניין הבן והבת אצל מי, קבע הרמב"ן בתשובות המיוחסות סימן ל"ח: '...לעולם צריך לדקדק בדברים אלו אחר מה שיראה בעיני בית דין בכל מקום ומקום שיש בו יותר תיקון... לחזור אחר תיקונן'.
והסבר הדברים הוא, כי ההלכות בדבר החזקת ילדים אינן הלכות בטובת ההורים, אלא הלכות בטובת הילדים. אין הבן או הבת חפץ לזכויות אב או אם. אין כאן זכויות לאב או לאם, רק חובות עליהם ישנן כאן, שמחוייבים הם לגדל ולחנך את ילדיהם. ובבוא ביה"ד לקבוע בדבר מקומו של הילד, בדבר המגע בינו ובין הוריו, רק שיקול אחד נגד עיניו והוא, טובתו של הילד אצל מי תהיה ובאיזו אופן תהיה, אבל זכויות אב ואם, זכויות כאלו לא קיימות כלל".